בסך הכל צריך לזכור שמדובר בדונלד טראמפ. זה שדחף ידיים לנשים, שתירץ את הדיבור המלוכלך שלו כי ככה מדברים גברים בחדר הלבשה, שהצטלם ל"פלייבוי", שלעג וחיקה בעל מוגבלות, שהדליף מידע מסווג בשיחת חנופה לרוסים ושיקר לקונגרס.
בסך הכל צריך לזכור שאנחנו ישראלים ולא בריטים. מיוזעים, קצת דמיקולו, חנוטים בחליפות גדולות שלא תואמות את מזג האוויר, מקשטים בקושי שדה תעופה גדול ואפרפר. צריך לזכור שאין פה באמת פרוטוקול ושהכל שכונה. מה את עושה עניין? אז מה אם לנפתלי בנט היה חשוב להביך את נשיא ארה"ב באמצע לחיצות הידיים ולדחוף למצלמות איזה ציטוט על ירושלים, הנושא הרגיש בעולם? אז מה אם אורן חזן היה צריך לרייר ש"אנחנו שנינו טראמפים" ואז להראות לאורח למה הוא התכוון ולהציג את הגרסה הבהמית ביותר של חוסר מודעות שניתן למצוא בסביבה? אז מה אם היה דחוף לגלעד ארדן לשקר שבבוקר היה כנראה פיגוע בת"א שלא היה ולא נברא, כמו שבאום חיראן ירו במורה ולא במחבל דעא"ש ושבקיץ לא היה טרור הצתות?
וזה עוד לפני ששרטטנו את מסע הקבצנות של האדונית והרוכל, ביבי ושרה, שהתחיל בהכפשות מול המצלמה ("רוב העם אוהב אותנו, התקשורת לא") והמשיך בדמעות והתבכיינות מול הקירות. גם לשרה היה את הכותל שלה לבכות עליו ("בזכותכם נתנו לנו תקציב לצבוע את הקירות"), ואת האלוהים שלה להיאחז בו ("זה יאיר הבן שלנו, הוא מעריץ אותך").
בסך הכל צריך לזכור שאנחנו בני תרבות. הרי ככה אנחנו תופסים את עצמנו. אנחנו הנורמליים היחידים באזור, ומי אלה הערבושים שסביבנו. פרימיטיביים כאלה, לובשי שמלות. איפה אנחנו ואיפה הם. אבל רגע, באיזה כבוד ובאיזה רספקט התקבל נשיא ארה"ב בסעודיה! מאות מנהיגים מכל העולם הערבי והמוסלמי קיבלו אותו, וכשצפית בטלוויזיה לא התכווצת אפילו פעם אחת מבושה. כי שכשאתה מכבד את פרוטוקול הביקור, אתה לא מכבד את האורח - הוא רק התירוץ. אתה מכבד את עצמך - את העבר שלך, את המסורת הפוליטית שלך. בדיוק ההיפך ממה שקרה אתמול. פדיחה אחרי פדיחה, בושה אחר בושה, שכונה אחר שכונה, התכווצות אחר התכווצות בכורסה. לגלגתם על ריקוד החרבות בריאד? על השטיח האדום שנפרש אתמול בנתב"ג קיבלתם את האמא של הווק-אוף-שיים המקומי. מפגן של אגואיזם, אטימות וטמטום. בצופה הישראלי המושפל רק גאה הצורך לאסוף את התחתונים שנותרו על הרצפה ולברוח הביתה.
כי בזמן שהייתם צמודים למסכים והתרגשתם מהדייט הנשיאותי, הנבחרים שלכם עשו הכל כדי להשפיל אתכם וללעוג לקיום ולנראות שלכם. שימו לב היטב, אתם שבכל ימות השנה מעריצים את את השלטון הזה. בעוד אתם אוהבים את שרה ונושאים אותה על כפיים, היא נבוכה מכם, מרכלת עליכם, מתנצלת על איך שאתם נראים, על הקשר בינה וביניכם. בעוד אתם נקרעים מהדחקות של אורן חזן, הוא לא רואה אתכם ממטר, אלא רק את עצמו. הסלפי שלו עם טראמפ הוא בבואת המשנה הפוליטית שלו: אני ואני ואני ואני, ופה שפולט נפיחות.
וזה לא שהמצב עם ארדן יותר טוב. בעוד כולנו נשמנו לרווחה שזו הייתה תאונת דרכים בתל אביב, הוא דווקא התבאס שלא היה פיגוע טרור ולא יצא לו להפעיל את הצ'קלקה ולירות קצת במחבלים ולהשוויץ לטראמפ כמו שהשוויצו פקודיו בהריגת מחבל במופע הילדים ברמת השרון.
מאז אתמול, הפיד מסמיק ומשתולל. מופע כזה של טרלול הוא החומר ממנו נולדים פוסטים ויראליים. כן, גם אני צוחקת מהם: השמלה של מירי רגב מופרעת, חזן זו תאונה שאי אפשר להסיר ממנה את העיניים, ושרה בלי המחטב היא באמת הניוז המסעיר של היום. אבל מה שקרה אתמול זו לא תכנית ריאליטי שיצאה משליטה - אלה החיים שלנו. אם יש פה הדחה בסוף, זאת ההדחה של כולנו. מה יקרה בפעם הבאה שנתבזה על השטיח האדום ואף אחד כבר לא ירצה לבוא יותר? מה אתם עושים עם זה חוץ מממים לפייסבוק?
בואו נרים את העיניים מהפיד ונדרוש מכולם להתנצל בפנינו באמת. נדרוש ממי שהיה שם בנתב"ג להתבייש. את אורן חזן נעמיד לדין משמעתי ונזרוק אותו הביתה, כי מי שלא מבין את הכללים לא יכול להיות בכיתה. ארדן צריך להתנצל בפני הנהג שעשה אתמול תאונה בתל אביב. ושרה, אם כל כך טחוב ועלוב לה במשכן ראש הממשלה, מוזמנת לעזוב. אין חוק שאומר שהיא צריכה לגור שם – סוניה פרס בילתה ברמת אביב את שנות כהונתו של בעלה במשרה.
אתם אולי אלופים בפוטושופ, אבל את המציאות אי אפשר לרטש. לצחוק על זה כאילו זה לא קורה לנו באמת אולי עבד לנו פעם, אבל זה נגמר. הגיע הזמן לעבור ממצב כפית למצב חרב. אחרת אורן חזן הוא לא הבדיחה שלנו - אנחנו הבדיחה של אורן חזן.