אחת לשנה לבם של חובבי האירוויזיון יורד לתחתונים, כשמנכ"ל רשות השידור מכנס עוד דיון מוצדק בנושא "מי צריך את זה בכלל". אחת לשנה רשות השידור מחליטה, גם כן באופן מוצדק ובניגוד לדעתו של המנכ"ל, שצריך את זה, ובכך נותנת את האות לחובב הממוצע להתחיל לחגוג.
והנה, ב-2011 קיבלנו סיבה אמיתית לחגיגה: הרשות החליטה להפסיק עם הנוהג בו אמן אחד מציג שלושה שירים גרועים ואחד בינוני, בו כולנו בוחרים להוביל אותנו לאמצע טבלת האירוויזיון. השנה חוזר הקדם אירוויזיון האמיתי, ולא סתם – עם דנה אינטרנשיונל מוקפת באמנים שרובם לא מוכרים במקרה הטוב ולא מעניינים במקרה הפחות טוב.
אחרי שהרשימה נסגרה (ושונתה ואז עודכנה), אפשר היה להתרכז בבחירת המנחים. רשות השידור נפגשה עם אמנים רבים, מבלי לפרסם מי הם, והנה נפל הפור: השניים שנבחרו הם אקי אבני, ואיתו הנציגה הטובה ביותר של ישראל בשנים האחרונות באירוויזיון – שירי מימון. מימון הפכה ב-2005 ליקירת חובבי האירוויזיון בארץ ובעולם. הבחירה בה נראית טובה, ואני אישית מקווה שהמעורבות בקדם תעשה לה חשק לחזור לשיר באירוויזיון, ולא רק לדבר. אבל מה שגרם לי להרים גבה אחת, והנה – גם השנייה התרוממה פתאום, זו הבחירה באקי אבני למנחה שלצידה.
כנראה שבארכיון רשות השידור לא נותר זכר לקלטת קדם אירוויזיון 1995. גם אז, לפני 16 שנה, אבני הגיש את הקדם, עם בחירה תמוהה נוספת – מיכאלה ברקו. ומי שרוצה עוד פרט טריוויה קטן, גם אז השתתפה דנה בקדם, והגיעה רק למקום השני, אחרי אין ספור "אמן" של ליאורה. בכלל, שנות ה-90 היו שנים קשות לישראל באירוויזיון, ולמעט הפקת הקדם המתוקתקת של 1991 (דץ ודצה), מהקדמים של אותן שנים יכולנו ללמוד דבר או שניים על מצבה הגרוע של רשות השידור.
אני מנסה להיזכר בתכניות אחרות שאבני הנחה, ועולות לי בראש זוועות כמו "פחות או יותר" מראשית ימי ערוץ 2 ושעשועון ההיכרויות "סטוץ". לא ברור לי איך רשות השידור מתכוונת למשוך קהל, בעיקר את הקהל הצעיר שישפוך שקל על כל מסרון בהצבעה, עם השחקן שהדבר הגדול ביותר שהוא עשה בשנה האחרונה זו פרסומת למילקי.
אם ברשות רוצים מגיש אירוויזיון מפעם, יש להם ממש מתחת לאף טאלנטית שהצליחה בחודשים האחרונים לשבות את הלב של כולנו, בכל גיל. דליה מזור. ואם יש להם עודף תקציב, שיעשו את הכול כדי לראות את צמד המנחים המתוק ביותר שנראה אי פעם על המסך – ירדנה ארזי ודניאל פאר.