ט”ו בשבט הוא כידוע חג האילנות, ובשנים האחרונות גם יום של מודעות מוגברת לאיכות הסביבה. השנה, יותר מאי פעם, ראוי להשקיע מחשבה דווקא במה אנחנו אוכלים, למען הסביבה והאילנות. רובנו לא מהרהרים במזון מעבר למה שנדרש כדי להכינו בבית, לבחור באיזו מסעדה לאכול, או לכל היותר כיצד ישפיע על גזרתנו. אבל מזון הוא נושא מורכב ובעל חשיבות סביבתית, כלכלית ומוסרית גדולה, ולא רק עבור האוכלוסייה הענייה המתקשה להשיגו. עובדה זו נובעת מעצם הכמויות העצומות של מזון שמיוצר ונצרך על ידי כולנו מדי יום, ובכל מה שנדרש כדי לייצרו.
כל מוצר מזון מגיע אלינו לאחר תהליך ארוך ומורכב של גידול חקלאי, עיבוד, אריזה, קירור והובלה; וכל אחד מהשלבים הללו כרוך בהשקעה מסיבית של אנרגיה (חשמל ודלק), מים, חומרי גלם, כימיקלים ומשאבי שטח. מעבר לכך, כל שלב כרוך בזיהום סביבתי משמעותי. מכאן לא צריך יותר מחשבון פשוט כדי להבין את מה שיודעים כיום במוסדות המחקר וארגונים כמו האו"ם: תעשיית המזון המודרנית היא התעשייה הבזבזנית והמזהמת ביותר שהמצאנו. אנחנו רגילים לקשר זיהום למפעלים תעשייתיים וארובות אפופות עשן, אבל כפי שנראה, אנחנו צריכים לקשר אותו הרבה חזק יותר לסניף הממוצע של מקדונלדס.
כמו להתקלח במשך שנה שלמה ברציפות
לא, אין פה המלצה להפסיק לאכול וגם לא להפסיק לייצר אוכל, אבל יש מה לעשות בנדון. התבוננות במחקרים תגלה לנו שעיקר הפגיעה בסביבה נובע מתחום אחד: מזון מן החי, משתי סיבות עיקריות. ראשית, כדי לגדל את בעלי החיים שמגופם מפיקים את מוצרי הבשר, החלב והביצים של תעשיית המזון מהחי, יש צורך בכמויות עצומות של צמחים. בחקלאות האינטנסיבית המודרנית מאביסים את החיות במזונות עתירי אנרגיה כגון זרעי תירס וסויה, אך מעל 90% מהאנרגיה שבמזון הצמחי הולכת לאיבוד עד תום תהליך ה"ייצור".
אם גידול צמחים דורש כמויות גדולות של מים להשקיה, דשנים, דלקים ושטחי קרקע נרחבים, אז גידול בעלי חיים, הדורש כמויות בלתי נתפסות של מזון צמחי (שיכול בקלות להאכיל את כל רעבי העולם ורבים נוספים), גובה מחיר גבוה בהרבה. לדוגמא, הפקת ק"ג אחד של בשר בקר דורשת 5,000 ליטרים של מים. כתוצאה מכך, אדם הבוחר בתזונה צמחית חוסך מעל 5 מיליון ליטר בכל שנה – יותר מהנפח שיתבזבז במקלחת שתארך שנה שלמה ללא הפסקה!
כמויות גדולות כל כך של מזון צמחי דורשות שטחים נרחבים, שמדינות עניות נאלצות לפנות מיערות הגשם הטרופיים שבשטחן, בעיקר לשטחי מרעה. מעל 83% מכל שטחי יערות הגשם באמזונס שנכרתו עד היום, פונו עבור תעשיית משק החי. בחירה בתזונה צמחית, בטבעונות, שקולה להצלת מעל 4,000 מטרים רבועים של יער צפוף, ואת כל חיות הבר שבסביבתם.
פי ארבע פליטות מאשר תעשיית הרכב
הסיבה השנייה לכך שתעשיית המזון מהחי מזהמת כל כך, היא שבפעילותה נוצרות כמויות אדירות של פסולת. לדוגמא, בכל שנייה מצטברת בארה"ב בלבד מעל 39 אלף ק"ג של צואת בעלי חיים, כמות הגדולה מזו המיוצרת על ידי האוכלוסייה האנושית כולה. פסולת זו מזהמת את הקרקע והמים, ותסיסתה מובילה לפליטה מסיבית של גזי חממה חזקים כגון מתאן ודו תחמוצת החנקן. כתוצאה מכריתת היערות, בזבוז הדלק והמשאבים ותסיסת הצואה, תעשיית המזון מן החי תורמת לא פחות מ-51% מגזי החממה הנפלטים עקב פעילות האדם. לשם השוואה, תעשיית הרכב כולה תורמת 13% בלבד.
האו"ם טוען שאימוץ תזונה טבעונית הכרחי להאכלת אוכלוסיית העולם הגדלה, הצפויה להגיע ל-9.1 מיליארד עד 2050. כפי שראינו, הנטל הסביבתי הכבד של תעשיה זו מהווה אף הוא שיקול חשוב. יש כאלה, כגון נשיא ארה"ב לשעבר ביל קלינטון, הבוחרים בטבעונות מסיבות בריאותיות. עבור רבים אחרים, מהווה האכזריות והפגיעה הקשה בבעלי החיים בתעשייה זו את השיקול העיקרי.
מאיזה שיקול שלא תבחרו, ט”ו בשבט של שנה זו הוא בהחלט חג שראוי להרהר בו בתזונתנו.
תמיר לוסקי מרצה היום (ד') בכנס מזון למחשבה – אתיקה ויהדות של המזון, שעורך בית מדרש טבע עברי, השייך לרשת בתי המדרש בישראל