הימים האלה הם ימים נוראים. בדיוק כמו לפני שהמפגין אמיל גרינצוויג נרצח על ידי יונה אברושמי בהפגנה של "שלום עכשיו" בירושלים ב-1983, או לפני שיצחק רבין נרצח בהפגנה בתל אביב ב-1995. היום, כל הארץ מלאה לוחות מטרה, כל מפגין נמצא בסכנת חיים ברורה ומיידית. על כל עיתונאי הוצא חוזה. יגאל עמיר הבא ויונה אברושמי הבא מסתובבים חופשי.
רק במוצאי שבת האחרון נמנעו כמה מעשי רצח או פגיעות קשות בנפש. נמנעו, כי התוקפים עוד לא התחמשו באקדחים וברימונים. עוד לא. בינתיים הם מתחמשים בגז פלפל ובאבנים ובאגרופים. בינתיים.
אתמול ריסס רוצח פוטנציאלי, שהסתובב עם מדי שליח של וולט, גז מדמיע על המפגינה רונה גילת סובול, בת 12, בהפגנה בתל אביב. אם היה יורה מאקדח או זורק רימון או חומצה, הרצח הפוליטי היה קורה אתמול, ממשלת ישראל הייתה מודיעה בתדהמה. באותה שעה בדיוק זרק מישהו אחר אבן על מפגין בקריית אתא. שני נפצים נורו בכיכר הבימה בתל אביב על מפגינים. שני תוקפים ריססו גז מדמיע על מפגינים ביפו. אדם נוסף היכה מפגין באגרופים בתל אביב. גם בחיפה וברמת גן רוססו מפגינים בגז מדמיע.
בדיוק באותה שעה הפקיע ראש הממשלה את הפריים טיים בכל הערוצים. לדבר עוד פעם על המגיפה, והפעם: על היציאה המדורגת מהסגר. אף מילה לא נאמרה על יגאל עמיר הבא, ויונה אברושמי הבא, וכל התוקפים שמסתובבים ברחבי הארץ עם גז פלפל, זורקים אבנים ומשחררים אגרופים. ראש הממשלה גם לא הודבק לקיר על ידי העיתונאים בשאלות קשות על האלימות שהוא מחולל בדיוק באותם רגעים בכל רחבי הארץ נגד המפגינים. מחולל? נתניהו הוא המנוע, המנהיג עם דף המסרים והוראות ההפעלה, ואת מה שהוא אומר על המפגינים – ההמון המוסת שומע. "אל תגררו את המדינה לאנרכיה, לאלימות, להשחתת רכוש, להפצת מחלות באמצעות תנאים סניטריים איומים של עשיית צרכים ברחובות ובחצרות". על התוקפים – הוא לא אומר מילה.
ויונה אברושמי הבא ויגאל עמיר הבא קולטים ומבינים בדיוק מה צריך לעשות. יונה אברושמי האורגינל התראיין לפני כמה שבועות ליגאל מוסקו באולפן שישי ותיאר בצורה מדויקת מה הבין מנתניהו ומה צריכים לעשות הצעירים שאוהבים את נתניהו למפגינים נגדו: "חיידקים הם חיידקים, גם היום הם חיידקים. אין ויכוח על זה, הם מפיצים מחלות, צריך להרחיק אותם מהחברה".
בשבוע שעבר הגיע איזה יונה אברושמי פוטנציאלי לחניון עיתון "הארץ". אחרי עבודת מודיעין שעשה - או שעשו עבורו – הוא ידע בדיוק כיצד להערים על השומר בכניסה לחניון והיכן ממוקם ארון החשמל של העיתון. במיומנות ובדייקנות הוא פתח את ארון החשמל בחניון החשוך וחיבל בו כמו מקצוען. עבודת עיתון "הארץ" ובעיקר המוסף שאמור היה לרדת לדפוס באותו הזמן - התעכבו בכמה שעות. האיש הזה חיכה לגידי וייץ, תחקירן העיתון שחשף את תיק 4000. גידי וייץ איננו אדם שפרצופו מוכר למרות שהוא מהעיתונאים החשובים בישראל. כמו רוצח שכר שמזהה את היעד בקלות, האיש הזה ניגש לוייץ ותקף אותו. התקרית הזו הסתיימה הפעם בלי חבלה גופנית ממשית.
פעם עוד היינו תמימים
בחיל האוויר מתייחסים לכל "כמעט תאונה אווירית" כאילו נפל מטוס. מפקד חיל האוויר מפסיק את כל הטיסות לכמה ימים והכמעט אסון מתוחקר עד דק. מעדכנים את כל הטייסות בממצאים. מפיקים לקחים מיד. עורפים ראשים אם צריך. כי כמעט תאונה זו תאונה. ככה גם צריכות משטרת ישראל, הפרקליטות והשר לביטחון פנים להתייחס לכמעט רצח.
אבל במשטרת ישראל אין היום מפכ"ל. יש תוכנית ריאליטי שנקראת "בלפור מחפש מפכ"ל משפחתי", והניצבים עסוקים בלהראות מי יותר נחוש במאבקו במפגינים. בפרקליטות אין פרקליט מדינה והיועץ המשפטי לממשלה עסוק בהקלטות שעפות לכל עבר מהנייד של אפי נווה. אלה שהתפרסמו כבר ואלה שבדרך.
בכנסת, אופוזיציה זו מילה גדולה על חבורת האפסים שמסתובבת במשכן ומתעסקת בהבלים בימים האלה. מהם אין מה לצפות שירעידו את אמות הסיפים. למרות שהם יהיו הראשונים לרוץ ולהדליק נרות בכיכר כשיקרה רצח. ונשיא המדינה, חבול ציבורית מההודעה שלו אחרי שריפת התינוק הפלסטיני בדומא, "בני עמי בחרו בדרך הטרור ואיבדו צלם אנוש", מתבונן ברצח הפוליטי המתקרב ולא ממש הופך שולחנות.
אבל שתיקת העיתונאים היא המזעזעת מכולן. פה ידיעה ושם מבזקון על האלימות והימים הנוראים ודפדוף הלאה. כשגרינצוויג נרצח וכשרבין נרצח, עוד היינו תמימים וחשבנו שיהודי בחיים לא יעשה כזה דבר, לא בארץ שלנו. גם לא היו אז רשתות חברתיות שמהדהדות הכל בפנים. אז אי אפשר היה להריח את אבק השריפה באוויר. היום, כשאנחנו כבר לא תמימים וכשברשתות רואים את יגאל עמיר הבא ואת יונה אברושמי הבא פוגעים בפנים חשופות ובלי פחד בכל סוף שבוע במפגינים ברחבי הארץ, אחרי הכמעט רצח במערכת "הארץ" בשבוע שעבר, אחרי כל הסימנים האלה איש לא יקרא בתדהמה את הפוש העתידי עם הכותרת על המפגין או העיתונאי שנורה ונרצח.
ומה עושים עם האויבים של בלפור? מה שהסביר לנו אברושמי האורגינל באותו ראיון מצמית: "כשאתה אוהב בן אדם אתה מוכן למות בשבילו. היום יש בחורים צעירים והם יידעו מה לעשות". ויונה אברושמי הצעיר ויגאל עמיר הצעיר בהחלט הבינו מה הם צריכים לעשות אם הם אוהבים את נתניהו כמו שאברושמי האורגינל הבין מה הוא צריך היה לעשות כשאהב את בגין.