במהלך השבוע החולף חווינו רגעים קשים של הסלמה ביטחונית באזורינו שהגיעו לשיאם עם נפילתו של טיל גראד בלב באר שבע. אני מכיר אנשים ומשפחות שהעדיפו ללון בלילות הללו בממ"דים או בחדרי הביטחון על כל צרה שלא תבוא באמצע הלילה, וזה כל כך נורא שהתרגלנו לכך.
מדובר בריטואל קבוע שנמשך שנים. הם יורים, אנחנו מגיבים, הם יורים בחזרה ואנחנו שוב מגיבים בחזרה. וכך, און אנד אוף כבר תריסר שנים. אתם יודעים, אני מקשיב לשרים ולחברי הכנסת בימים האחרונים. כולם כאחד, מלאי שבחים לתושבי הדרום. משבחים, מחזקים, תומכים.
וכמובן, האמירה ששוב ושוב חוזרת על עצמה- מדינת ישראל תפגע בצורה קשה בכל מי שיורה לעבר אזרחי ישראל. ואני אומר לכם, כתושב הדרום שכשאני שומע את האמירות הללו אני כבר לא יודע אם לצחוק או לבכות כי מדינת ישראל פוגעת היום, אם בכלל היא פוגעת, במטרות צעצוע.
זה לא מוריד וזה לא מעלה לאף אחד שם בצד השני. אז הורדנו מנהרה, אז הרמנו מחסן תחמושת. אתם באמת מאמינים שזה מרתיע מישהו? והרגנו גם 12-13 מחבלים בתקיפות של מטוסי חיל האוויר. נכון. גם זה לא מרתיע אף אחד. כי מקבלי ההחלטות שם, בצד השני, יודעים היטב להגן על עצמם. מבחינתם לוחמי הקודש, השאהידים, הם גיבורים וקדושים כל עוד זה לא נוגע בהם עצמם. הללו, אלופי עולם, בלשלוח צעירים לגן עדן של שוטים, בעוד על עצמם הם טורחים להגן היטב.
הדרך היחידה שישראל יכולה להשיג בה כוח הרתעה היא אחת, רדיפה מתמדת ופגיעה קשה בראשי הארגוני הטרור, על מקבלי ההחלטות צריכים לתת למפקדי הצבא יד חופשית, חייבים לתת לצה"ל להעביר תוכנית מדויקת איך לעצור את הירי, עד מתי נמשיך לפעול במדיניות "בואו נחכה" שב-12 השנים האחרונות נחלה מפלה קשה.
בינתיים כלי הנשק של אויבינו רק משתכללים, המרחקים אליהם מגיעים הקאסמים רק גדלים והפגיעות היום הן הרבה יותר קטלניות. מקבלי ההחלטות חייבים להפסיק לחשוש מתגובת העולם, הפתרון היחיד הוא פעולה רגלית ומשוריינת בתוך הרצועה, רק כך נוכל לעצור את הירי הנורא הזה.
בקרוב בתל אביב
כל אימת שהמנהיגים שלהם מרגישים בטוחים, אין לישראל שום כח הרתעה. רק ביום בו יחושו רדופים, ייאלצו לישון בכל לילה במקום אחר, ויחשבו עשר פעמים לפני שהם יוצאים לרחוב. אולי, וגם זה לא בטוח- בדרך הזו תחזיר לעצמה ישראל מידה של כח מרתיע. אין לנו דרך אחרת. המשחקים האלה של מטוסי חיל האוויר כבר לא מפחידים לצערי, אף אחד. הם למדו שישראל חוששת לפגוע בריכוזי אזרחים ולפיכך, הם מסתתרים בתוכם ואפילו יורים מתוך שכונות מגורים וחצרות של בתים. כי הם יודעים שישראל לא תגיב במכת אש לתוך אותם מקומות, כי היא חוששת מתגובת העולם אם וכאשר ייפגעו אזרחים.
מדובר אמנם בשיקולים מדיניים כבדי משקל, אבל בסופו של יום הם אינם יכולים לבוא על חשבון הביטחון שלנו כאן באזור הדרום. שר הביטחון, הממשלה והעומד בראשה חייבים להפנים שמי שמקבל ירי פצמ"רים על עוטף עזה כשגרה סופו שיקבל קסאמים על שדרות. ומי שישלים עם קסאמים על שדרות, יקבל גראדים בנתיבות ואופקים. ומי שישלים עם זה, יקבל את אותם גראדים באשקלון, באשדוד ובב"ש. וצר לי מאוד לבשר לכם שמי שמעלים עין מזה - יחטוף בקרוב מאוד את הטילים בגוש דן. כי ככה זה עובד. כל הזמן בוחנים אותנו. היכן שאנחנו מתרגלים- זה כבר הופך לשגרה. ואז- הם מתקדמים הלאה. ושוב חוזר חלילה.