האזכור לחג השבועות כפי שהוא מופיע במקרא – "וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חטים" (שמות לד:כב( - אינו מתייחס בכלל למוצרי חלב, אלא למזון מהצומח, לביכורים, המתקשרים להיבט החקלאי של החג כחג הקציר. באופן מסורתי, חג השבועות קושר עם שבעת המינים בהם התברכה ארץ ישראל – החיטה, השעורה, הגפן, התמר, התאנה, הזית והרימון. אזכורים למוצרי חלב מופיעים לראשונה רק במקורות מאוחרים הרבה יותר, מהמאות ה-13 וה-14, ורק בקרב קהילות יהדות אשכנז – שחיו באקלימים קרים, בהן שבעת המינים לא תמיד היו זמינים. בקרב קהילות יהדות ספרד – שחיו באקלימים הדומים יותר לאקלים הארצישראלי – מוצרי חלב לא נכללו בין מאכלי החג.
תרצה קצת אכזריות עם ארוחת החג?
לא רק מנהגי חג השבועות השתנו רבות במהלך השנים, אלא גם היחס לבעלי-החיים המשמשים לייצור חלב. אם בעבר, הפקת מוצרי חלב לא הייתה כרוכה בהכרח בפגיעה משמעותית בבעלי-החיים, כיום, בעידן החקלאות האינטנסיבית, המצב שונה לגמרי. תעשיית החלב המודרנית משתמשת בזני פרות שעברו ברירה מלאכותית במשך דורות על-גבי דורות, על-מנת להגדיל את העטינים שלהן הרבה מעבר לגודלם הטבעי, במטרה לאפשר לחלוב מהם כמויות גדולות יותר. בשפה מכובסת קוראים לזה "השבחה" גנטית (להבדיל מהנדסה גנטית). לעיוות הגנטי השלכות קשות על בריאות הפרות: פרות רבות מתקשות ללכת, ולעתים אף לעמוד, וקורסות תחת משקל עטיניהן. השכיחות של דלקות עטינים הולכת וגוברת: במחקר שבו נאספו נתונים מ-17,000 פרות ב-49 רפתות מרחבי הארץ במשך שלוש שנים, נמצא כי 35% מהן סבלו מדלקת עטינים קלינית.
ייתכן שבעבר ניתן היה לראות במנהג אכילת מוצרי החלב, במקום סעודה בשרית, כמנהג המיטיב עם בעלי-החיים, אולם כיום תעשיית החלב פועלת באופן הפוגע בבעלי-חיים לא פחות מתעשיית הבשר. יתרה מזאת, התעשיות שלובות זו בזו – כשהחזקת הפרות הופכת ללא-כלכלית הן נשחטות לבשר, וכך גם העגלים שהן ממליטות.
חגים מציינים בשמחה, ולא בסבל. במקום לשתף פעולה עם התרגיל השיווקי של תעשיית החלב, מוטב יהיה אם נחזיר לקדמת הבמה את שבעת המינים, ונחגוג את שבועות כחג הקציר והביכורים.
דדי שי הוא פעיל בעמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים
מתכונים לשבועות ללא חלב באתר הצמחונות הישראלי