מאז נחשפה קומבינת גפני וביבי המכונה "חוק האברכים", הארץ רוגשת ורועשת. סטודנטים יוצאים לרחובות אחרי שנים ארוכות שלא עשו זאת, מבוגרים שמאסו בפוליטיקה פתאום מוציאים עצמם צועקים חזק יותר מול הטלוויזיה ואף מצטרפים להפגנות. אבל על מה למען השם אנחנו נאבקים? למה זעקה הארץ?
ככל הנראה מסיבות רבות, אבל דבר אחד בטוח: לא יצאנו לרחובות להיאבק עבור שוויון. המונח הזה אמנם שב וחוזר בטוקבקים, בסיסמאות הסטודנטים ובשיחות הסלון שלנו, אבל אם נחשוב שוב לרגע נבין כי השוואת תנאי הסטודנטים לתנאי האברכים איננה יעד והיא לא מטרה של הציבור החופשי בישראל. רק פראיירים היו דורשים שוויון בין שתי אוכלוסיות שאין ביניהן דבר וחצי דבר.
המטרה שלנו היא הבטחת עתידה של מדינת ישראל, הכלכלה הישראלית ושילוב החרדים בנטל החיים במדינה. כיום כ-60% מהגברים החרדים אינם משתתפים בשוק העבודה. האוכלוסייה החרדית בישראל גדלה בקצב קבוע ויש כאלה המנבאים שתהיה רוב תוך עשרות שנים בודדות. שערו בנפשכם מצב בו מרבית אזרחי ישראל מעודדים על ידי המדינה שלא לעבוד ולא לקחת חלק בפיתוח הכלכלה.
כיצד יתכן שממשלה אחראית, המבקשת להמשיך ולקיים מדינה מתקדמת, מאפשרת מצב חוקי בו היא מסדירה השתמטות מעבודה ומצ'פרת את אלו שאינם מבקשים לעבוד ואף בזים לאלה שעובדים? אם יש מקום בו נכון לקרוא לשוויון, הרי הוא בין האברכים לשאר מקבלי הקצבאות, שמחויבים להוכיח חוסר יכולת לצאת לעבודה על מנת לקבל קצבה.
מחדדים את העוני
על פי נתונים שהציג אגף כוח אדם בצה"ל, בשנת 2010 מחצית מהגברים היהודיים לא משרתים בצה"ל. תוך עשור המספר צפוי לעלות לשישים אחוזים, עקב הרחבת הסדר "תורתם אמנותם". ההשלכות של נתונים אלו על המרקם החברתי הישראלי ובטחון המדינה ברורות.
מעבר לכך, חוק האברכים הוא רק חלק מקטן מסדרת הדרישות הסחטניות שמופיעות בספר התקציב ובחוק ההסדרים, ובראשן – עוד תקצוב לחינוך העצמאי. ומהו אותו חינוך עצמאי? זו רק מילה מכובסת לבתי ספר שמעודדים בורות ומגדלים לעוני ובזים לדמוקרטיה. חינוך ללא ליבה משמעותו חינוך שאינו מכשיר לשוק העבודה ומחדד את העוני ואת התלות החרדית בחברה הכללית בישראל.
נכונה הטענה כי המצב המגוחך הזה מתקיים בישראל כ-30 שנים. אבל כמו בפעמים קודמות, גם כאן בא בג"ץ ומאפשר לממשלה לתקן את האיוולת. אלא שהממשלה, משיקולים פוליטיים צרים, מעדיפה את ההווה על פני העתיד, ואת הג'וב על פני מדינת ישראל.
אז בפעם הבאה שאנחנו מבקשים להשוות את תנאי הסטודנטים לאלה של האברכים, בואו נחשוב שוב. בואו נפסיק להיות פראיירים ונבקש עידוד תעסוקה, שיתוף בנטל וחינוך איכותי לכולם. אבוי למדינת אם יתקיים מצב בו נשווה את תנאי הסטודנטים לאלה של האברכים, ונאפשר את המשך שקיעתה לעבר העולם השלישי.