אני מתבונן בדיון על האיום הקיומי עלינו בשל איראן הגרעינית, ושואל איך זה שמרוב פרטים ותחבולות ומספרי הצנטריפוגות אנו דנים בטפל ולא בעיקר? למה כולם יודעים ושותקים? אז הנה כמה פרטים מההיסטוריה הרחוקה והקרובה, ככה רק כדי לקבל קנה מידה שכלתני.
הראשון היה נאצר ממצרים שקיווה שמדענים גרמניים יבנו לו טילים וראשי נפץ גרעיניים (לפני 50 שנה בערך). המדענים סוג ב' שהתגייסו עבורו הבטיחו להנהגה המצרית את השמיים והם היו מספיק טיפשים כדי לקנות את הרעיון הזה. לא רק המצרים, גם שירותי הביטחון שלנו קנו את האיום הזה שלא היה ממשי, ופתחו במבצע רב היקף של חבלה (ואני יודע שהתייחסו לאיום הזה ברצינות תהומית כי הייתי שם בדיונים במסגרת אמ"ן ומסגרות אחרות). היה לי ברור שאין מאחורי ההבטחות של המדענים הגרמנים שום בסיס טכנולוגי או מדעי ושאין טעם לבהלה. אולי יש עוד אנשים שזוכרים את כותרות העיתונים מאז שזעקו על כך שגרמניה שוב פועלת להשמדת יהודים. זה היה בלוף שמי שיזם אותו פוטר לבסוף מעמדתו הבכירה (איסר הראל) והבהלה הקיומית הראשונה מתה ונשכחה. כידוע עד היום אין נשק גרעיני במצרים.
"אין סכנה קיומית"
השני היה סדאם חוסיין העיראקי, שלו מכרו הצרפתים פיל לבן (כור גרעיני ששמו אוסיראק). הוא (סדאם) חשב שיוכל לייצר פלוטוניום בכור הזה ולאיים בנשק גרעיני על ישראל (וגם בדיעבד על איראן שאותה תקף בשנות השמונים, לפני 35 שנים). תכניות הכור הגיעו לישראל ונבחנו על ידי צוות מומחים (שוב הייתי בצומת ההוא גם כן) והגענו למסקנה שהכור לא מסכן את ישראל ובוודאי שאי אפשר לייצר בו פלוטוניום בכמויות הדרושות. המלצת הדרג המקצועי נדחתה על ידי ראש הממשלה מנחם בגין והכור הזה הופצץ קצת לפני הבחירות של 1982. הייתי המום שזה קרה כך כי הרי כל המומחים שהיו איתי הסכימו שאין סכנה קיומית (מס' 2) אז למה הופצץ הכור? ולמה מאז אנו סוגדים לפעולה (המוצלחת והמיותרת) הזאת כמעט באופן אוטומטי?
השלישי היה חפז אסאד מסוריה שהכור (הצפון קוריאני) שבנה בחשאי נחרב בהפצצה אווירית מוצלחת לפני כמה שנים (נחשו בידי מי). הכור הזה היה מיועד לייצור פלוטוניום וטוב שנחרב. איש לא דיבר אז על סכנה קיומית עלינו כי היה מספיק מרחב זמן לפעולה (לדעתי סוריה הייתה רחוקה כעשר שנים מנשק גרעיני אילו המשיכה ללא הפרעה בדרכה. עשר שנים זה המון זמן.
ועכשיו הגענו לאחמדינג'אד האיראני ומפעלי הגרעין שהקים בתרועה רמה ובתרמית מתמשכת, בהיקף שאף מדינה במזרח התיכון לא ניסתה. ברור לי שהמטרה היא ייצור נשק גרעיני (למרות ההכחשות הילדותיות של איראן). כושר הייצור של אורנים מועשר כיום באיראן הוא בקצב של כמעט שתי פצצות גרעיניות בשנה אם יורשו להמשיך. הוויכוח אם יורשו להפעיל 9,000 סרכזות או רק 6,000, מסוג מיושן או מסוג חדשני יותר, הוא חסר משמעות מעשית (מה ההבדל הגדול אם יוכלו לייצר פצצה אחת בשנה או שלוש לאורך השנים?), אני מתפלא על האמריקאים שנגררו לוויכוח הזה וגם על מנהיגנו.
"כל המדינות זנחו את מסלול האורניום"
בנקודה זאת עליי להוסיף שאין מדינה אחת בעולם הגרעיני שלא ניסתה את מסלול האורניום לפצצה ולא זנחה אותו מאוחר יותר כשהתבררו לכולם חוקי הפיזיקה של פיצוץ גרעיני. זה אומנם לא מופיע בספרי הלימוד בפיזיקה, אבל מספיק פרטים נודעו בינתיים וגם כושר המחשוב גדל באלפי מונים מאז. פצצת אורניום היא כל כך כבדה ומסורבלת ולא אמינה שהובלתה על ידי טיל לטווח רחוק אינה מעשית. מלאי הנשק הגרעיני העכשווי בעולם כולו מבוסס על פצצות פלוטוניום. אפילו פקיסטן שמכרה את הידע הדרוש לסרכזות האורניום שבאיראן, עברה לייצור פלוטוניום. מסלול הפלוטוניום של איראן (הכור הנבנה באראק ליד מפעל המים הכבדים הנחוצים להפעלתו) הוא מקור הסכנה ולא אלפי הסרכזות שבנתנז או המוחבאות בבטן ההרים ליד העיר קום. כמה רחוקה איראן מנשק מבוסס פלוטוניום? לדעתי שוב עשור של פעילות ללא הפרעה. הרבה זמן לחשוב איך לפעול ואיך להניא אותה מלהתחמש. עדיין לא איום קיומי עלינו. בכלל לא.
ומה נשכח בכל הטיעון הטכנולוגי הזה? שלא אלמן ישראל וכבר לפני חמישים שנה התחילו לחשוב על האפשרות הזאת של איום על קיומנו כאן. חמישים שנה של פעילות רצופה שעל פי מקורות זרים יצרו לישראל לא רק יכולת מרשימה של מכה גרעינית (איומה) ראשונה, אלא כיום גם מכה שנייה אם נותקף בנשק גרעיני. היכולת הנובעת, על פי פרסומים זרים, ממספרים של כמות הפצצות שאפשר היה לייצר בדימונה מספיקה להשמיד טוטאלית (אלוהים ישמור) לא רק את איראן. אז עוד לפני שהאיראנים יוכלו לאיים עלינו בנשק גרעיני בעוד כעשור יש לנו כבר היום יכולת הרתעה משתקת (לפי מקורות זרים כמובן). אם מישהו צריך להרגיש מאוים זאת לא ישראל דווקא.
אז איפה האיום הקיומי בפעם הרביעית במשך חיי?
ומדוע מסתכסכים עם ידידנו ללא צורך ממשי?
והעיקר את מי זה משרת? תחשבו קצת.
* סא"ל במיל' עוזי אבן הוא פרופסור לכימיה ושימש כמדען גרעין בכור הגרעיני בדימונה