"כולם לעמוד"
מעתה כל אחד צריך לשחק את התפקיד שלו.
מעל ראשנו ההנחיות ברורות: יש להוציא להם את הרוח, ובאופן כזה שיראו ויראו.
יסטרו לנו, אך לא חזק מדי.
ינסו להשפיל אותנו אל מול כולם.
יענישו אותנו, אבל לא מספיק כואב כדי שנמרוד.
בתפקידים הראשיים נמצאים משטרת ישראל ושמירת כוח ההרתעה לצד מערכת המשפט ושימור המונופול על האמת, הצדק וההיגיון. בתפקיד משני נמצאים בחורות ובחורים צעירים שסיכנו ועדיין מוכנים לסכן עצמם למען עתיד החברה הישראלית. מערכת הלחצים ברורה וידועה לכל השחקנים שעל הבמה.
המשטרה מעוניינת להפחיד ולהרחיק פעילים בולטים ומוכרים תקשורתית ופוליטית מפעילות עתידית. מאחורי הקלעים הם טופחים לנו על השכם ומודים לנו על הלחץ שאנחנו מייצרים, בפועל הם מעידים נגדנו בלי בושה. העובדה שמשטרת ישראל מצד אחד מציירת עצמה כהוגנת ומנגד פועלת באופן שמזכיר התנהלות של משטרות הפועלות במדינות טוטאליטריות היא משהו שבין קומדיה לטרגדיה. אחרי שהמצלמות כבות והכתבות יוצאות לאור כשתוכן הראיונות והמסרים שהוכנו בתחכום רב, מצחיק אותם כמה שאין לנו לציבור מושג איך המשחק מתנהל מאחורי הקלעים. גם לי לא היה עד שפגשתי אותם עומדים במרווח הזה שבין ההווה לעתיד שלי.
מכה קטנה על היד עם רמיזה לגיליוטינה
השופט מצדו מודע למבטים העקומים שיקבל במסדרונות ובחוגים בהם מסתובב אם לא יפתור את הסוגיה על הצד הטוב ביותר עבור כולם. ברור לו הלחץ שיופעל אם חס וחלילה הציבור יסיט אצבע בוחנת ומאשימה לפקחים של חולדאי והשוטרים של מפקד המרחב אוחיון, שבסך הכול מילאו הוראות פשוטות וברורות לכולנו – לרסק את המחאה, באלימות, ובכל מחיר. ולא לשכוח, באופן כזה שיראו ויראו, אחרת מי יכול לנסות להסביר את האופי האלים שבו עצרו את דפני.
השופט מבקש להפריד בין סוגי הנאשמים - זה שנעצר משום שהעז לצלם בסלולארי את המתרחש בשדרה הקטגוריה אחת. אלה שאין כנגדם אישום תקיפת שוטר בשנייה, והאחרונים הם אלה שיש כנגדם תקיפת שוטר.
בתכל'ס, מבקשים להפריד לפי ההיגיון הפוליטי הבא: בתת ז'אנר הראשון זה שכמעט ואינו פועל באופן אקטיבי במחאה ואין ספק שמעצרו הוא עלבון לכל אדם בעל פעילות מוחית בסיסית . לדידם, הוא כבר את הלקח שלו למד ואין יותר מה לפחד ממנו.
בתת ז'אנר השני נמצאים אלה שהתקשורת תלווה שוב ושוב בכתבות, אזכורים וראיונות. אלו שהציבור לא יקבל שיתעמרו בהם כל כך בקלות. מלח הארץ, צעירים, תכולי העיניים. השופט אפילו הציע לבטל את אישום תקיפת השוטר שעומד כנגד ליאת. אישום שכזה לא יראה טוב עבור בית המשפט והמשטרה. הלחץ הפוליטי שבחורה צעירה, צנומה ויפה שכמותה, שבכתה למשמע אזכור סעיף האישום וטענה כשידיה מורמות מעלה כאסירת ציון שאינה יודעת אפילו כיצד מקמצים את היד לאגרוף, סביר להניח שיעשה למשטרה ולמערכת המשפט יותר נזק מתועלת.
ובתת ז'אנר "האימה" יש את זה שבמשטרת ישראל מוטרדים מכך שפועל בתקופה האחרונה יותר מכולנו גם יחד. במשטרה לא אוהבים את זה שמשה כהן יוצא לרחובות, מרים הפגנות, משלהב את האנשים ומוכן להישבע ללא פחד שהוא – "לא נחמד!". אותו הם רוצים לסרס, אותו צריך להרגיע ומהר. לא הופתעתי כשהשופט סיפק הוראות בימוי חד משמעיות, נפרדות ומחמירות ביחס לנאשמים שאותם הגדיר "מבוגרים יותר ובעלי עבר פלילי". הרי היחיד שעונה על הגדרה זו הוא משה כבן ה- 40 (כשהשאר צעירים) וכשבעברו שרות לא קצר בכלא (ולשאר לא). שערו שחור, עיניו חומות ומבטאו "עממי".
אז רק מסר קטן להנהלת תיאטרון המשפט - אם תתעקשו להפריד בינינו, לשחק לעיני התקשורת בעודכם משתפים פעולה באופן פוליטי עם המשטרה וגורמים פוליטיים נוספים שיעדיפו קצת שקט תעשייתי בזמן שהם מנתקים אותנו מחזון מדינה ועתיד טוב יותר, תדעו שאנחנו לא משחקים את המשחק הזה.
אם חשבתם להפריד אותנו המוחים אחד מהשני, מחכה לכם טעות חמורה. אומנם גם לנו ויכוחים, דיונים וחילוקי דעות. אבל על דבר אחד אין לנו ספק ואנחנו נתאחד סביבו – משפט הוגן, שמירה על הליכים דמוקרטיים והסרת המסכות מגופים שאמורים לפעול באופן נייאטרלי ולא כקרדום פוליטי לחפור בו. ואם יש בכם מידה של הגינות, תודו שאיבדתם את הראש באותו היום, תודו שפעלתם באופן בלתי חוקי ואלים, תחסכו לכולנו את הזמן והעלויות ותבטלו את האשמות. כולנו הולכים יחד לזיכוי או שכולנו ניפול יחד. בכל מקרה נתגאה ששמרנו על ערכינו ולא התחננו לזכויות המגיעות לנו.
הוא נכנס כשגזר הדין כבר מונח בידו – מכה קטנה על היד עם רמיזה לגיליוטינה במידה ונדמיין לצאת לרחובות שוב - לא בדיוק זיכוי, לא בדיוק הרשאה. 60 שעות לתועלת הציבור (בדרך כלל המינימום זה 100 שעות), בתוספת אזהרה ענקית שהיא היא השיא של ההצגה - אם שוב ניתפס מבקרים ברוב חוצפתנו את המערכת – לתיק החדש יוסיפו את הישן. וכמובן, שלצד כל זאת, השופט כבר טרח לציין בפני התביעה שלדעתו המשטרה פעלה ללא דופי, מה שכמובן מעקר כל ניסיון לתביעה אזרחית או לפקפק בשיטות הפעולה שלהם.
מסך יורד, מחיאות כפיים.
ברק סגל הוא ממובילי המחאה החברתית. כנגדו עומדים שני כתבי אישום הקשורים במעורבותו במחאה החברתית מאז קיץ 2011