אני לא יודעת מאיפה ילדים לומדים את זה, אם הם מעבירים את זה ביניהם בסוד או שזה משהו שפשוט נולדים איתו, אבל מאז שהילדה שלי קטנה, בכל פעם שהיינו נכנסות לאוטו, לא היו חולפות שתי דקות לפני שצצה השאלה: "אמא, מתי מגיעים?". לא משנה אם זו נסיעה של שעתיים לכנרת או קפיצה של חמש דקות לגן. תמיד, מהמושב האחורי, היה עולה קול קטן, במנגינה שכבר ידעתי לזמזם: "מתי מגיעים?". בפעמים הראשונות עוד ניסיתי לענות ברצינות: שרק יצאנו, שעוד עשר דקות נגיע, שיש עומס בצומת גלילות. כלום לא עזר, שוב ושוב אותו ניגון חזר. בסוף, אני מודה, הפסקתי לחשוב על זה, והתחלתי לענות פשוט "עוד מעט". ומאז היינו כמו שני כלים בתזמורת, היא שואלת "אמא, מתי מגיעים?", ואני עונה "עוד מעט, מתוקה. תיכף מגיעים". ומנסיעה לנסיעה, ככל שהיא גדלה והעיניים החכמות שלה כבר הגיעו אל סף החלון, היא לאט לאט הפסיקה לשאול. אבל כשאחיה הקטן שאל בפעם הראשונה "מתי מגיעים?", ואני פתחתי את הפה כדי לענות, שמעתי פתאום את הקול שלה, כאילו מישהו לחץ על פליי: "עוד מעט, תכף מגיעים".
בנסיעות שלי ברחבי הארץ עם "דרכנו", תנועת השטח של הרוב המתון, חשבתי שלפעמים החיים שלנו כאן בישראל מרגישים בדיוק ככה. כמו נסיעה משותפת אל עבר אותו היעד, בדרך שיש בה קשיים ובורות, ופקקים מדכאים שנותנים תחושה לפעמים שלעולם לא נגיע. והדרך נמשכת ונמשכת, ואנחנו ממשיכים לנסוע, גם כשנראה שאנחנו מסתובבים במעגלים, גם כשמרגיש כאילו הנהג איבד שליטה. ומדי פעם, אני לא מתאפקת, ושואלת בלב – מתי, מתי מגיעים? ונראה שתמיד זו אותה התשובה שאני עונה לבת שלי, והיא עונה לאחיה: "עוד מעט, תיכף מגיעים".
בחודשים הקרובים, תנועת דרכנו החליטה לצאת ל"מסע התעוררות". מיישוב ליישוב, מאריאל לכרמיאל, מירוחם לנצרת, בכל הארץ, מפגש פתוח עם אנשים ונשים מיישובים שונים, עם דעות שונות ומנהגים שונים. החלטנו שהגיע הזמן להתכנס יחד, להקפיא לרגע את הסכסוכים, המריבות והפילוגים, ולדבר על הדרך המשותפת שלנו, על המקום שאליו אנחנו חולמים להגיע. על מדינה צודקת, בטוחה, יהודית ודמוקרטית, ועל מה שעוד יש לנו לעשות כדי שהשאיפות שלנו יתגשמו.
במפגשים שנערוך ברחבי הארץ נשמע דמויות בולטות שהולכות איתנו בדרך, אנשים שיש להם חזון חדש ומרגש על העתיד המשותף שלנו בארץ הזאת. לא רק פוליטיקאים, אלא גם אנשי צבא, חינוך, כלכלה והיי-טק. לא כולם יסכימו אחד עם השני. לדעתי זה מצוין. נמאס לי לשבת בחדרים שבהם כולם מסכימים על הכל. אבל לכולם תהיה מטרה משותפת – להצעיד את מדינת ישראל אל עתיד בטוח, עם כלכלה משגשגת, חברה חזקה וסולידרית, שהיא הגשמה אמיתית של החזון הציוני.
הגיע הזמן לדבר על תקווה, תקווה אמיתית, שבוערת בנו, ועל הדרך להגשים את החזון שבשמו התחלנו לנסוע. אני לא רוצה להמשיך לרטון על כמה קשה פה, וכמה כואב. אני רוצה להסתכל למציאות בפנים, להישיר אליה מבט ולומר – אנחנו מאמינים בכוח שלנו למצוא פתרונות. לא להמשיך למלמל "עוד מעט, תיכף מגיעים", ולחזור שוב ושוב על אותה המנטרה כאילו אין זה משנה לאן פנינו מועדות, אלא לסמן את התוואי, לסלול את הדרך, ולומר בגאווה: "לשם אנחנו נוסעים, זו הדרך שלנו. גם אם זה ייקח זמן, וגם אם לא תמיד יהיה לנו קל, אנחנו נגיע לשם, ביחד".
הכותבת היא מנכ"לית תנועת "דרכנו".
אירוע ההשקה של "מסע התעוררות" יתקיים היום (חמישי) במרכז עינב בתל אביב ב-19:30, בהשתתפות אבי גבאי (מפלגת העבודה), חה"כ אורלי לוי-אבקסיס, חה"כ עופר שלח (יש עתיד) ואלוף במיל. גדי שמני.