בשנים האחרונות דובר רבות על המתקפה המאורגנת שחוללה הממשלה היוצאת על כוח-הקנייה של מעמד הביניים. בשיטתיות, בחוסר מקצועיות ובחוסר הבנה יסודי של תורת הכלכלה, תקפה הממשלה כל נדבך בכוח-הקנייה הלאומי - החל מהעלאות מע"מ, מס הכנסה ומס חברות לחברות הקטנות והבינוניות, בעודה ממשיכה ואף מרחיבה את הפטורים האדירים לחלק ניכר מהחברות הגדולות במשק.
זאת, דרך גל העלאות מחירים של מוצרי יסוד כמו חשמל, מים, דלק ומזון, המשך בהעלמת עין מגל מיזוגים והגבלים שהפכו את ישראל לאחת המדינות הכי לא תחרותיות בעולם (מקום 81 בעולם ברמת התחרותיות הפנימית), וכלה בשיתוף-פעולה עם בנק ישראל בהורדות ריבית שיצרו ניפוח אינפלציוני חסר תקדים של מחירי הדיור. זאת, בניגוד להתחייבותו של רה"מ בנימין נתניהו ערב הבחירות הקודמות.
התוצאה של מדיניות כושלת זו, כמעין כרוניקה של מוות ידוע מראש, גוררת האטה כלכלית חמורה, התדרדרות עמוקה במצבו הכלכלי של מעמד הביניים, צניחה נוספת ברמת החיים של השכבות החלשות, אשר כבר עתה נמנות עם קבוצת העוני הגדולה במערב, ולבסוף משבר חמור במגזר העסקי בישראל.
נראה, כי איש טרם כתב על הקשר הברור, המיידי והיסודי שבין המדיניות הכלכלית הכושלת לבין התמוטטותן לאחרונה של חברות עסקיות רבות, גדולות וקטנות, במשק. רבות דובר על התמוטטות הפירמידות ובראשן אי.די.בי, פועל יוצא מהתנהלותן הכושלת; אולם למען האמת: לו צמחה ישראל במלוא פוטנציאל הצמיחה שלנו, שהוא 5%-6%, כפי שצריכה הייתה לצמוח אילולא החליטה ממשלת נתניהו למוטט את מעמד הביניים, רבות מחברות אלה לא היו מתמוטטות על אף התנהלותן הכושלת והמקוממת. לו צמחנו במלוא פוטנציאל הצמיחה שלנו, אי. די. בי אולי הייתה מצליחה לחמוק מהתמוטטות.
נתניהו הירבה לעשות שימוש מניפולטיבי בהשוואות בינלאומיות מופרכות בדבר מצבה הכלכלי הטוב יחסית של ישראל. הטכניקה המקובלת היא השוואה מטעה בין תפוחים לתפוזים, בפרט בנתוני הצמיחה והאבטלה. בראשית כהונתו, בעקבות המשבר הפיננסי שהתחולל בעולם, התגאה נתניהו כי ישראל היא אי של יציבות וקשר זאת למדיניותו המוצלחת כביכול. בפועל, השפעת המשבר העולמי על הכלכלה בישראל הייתה קטנה.
העובדות הן, שהשפעת המשבר בעולם היא בעיקר על היצוא הישראלי, המהווה כ-45% מהתוצר בישראל, אך גורר עימו בקשר סימולטני 70% יבוא. כל דולר של יצוא מביא בממוצע ל-0.7 דולר של יבוא, ולכן ההשפעה נטו על התוצר תהיה 0.3 דולר בלבד. מכאן, השפעתו הנקייה של המשבר העולמי על צמיחת התוצר בישראל היא כ-15% בלבד. יותר מ-85% מהתוצר מושפע אפוא מהביקושים המקומיים ובראשם הצריכה הפרטית, ואלה תלויים בעיקר במדיניות הכלכלית ואיכותה.
המצב בעולם דווקא התייצב והשתפר מעט. מנגד, הלכה והכתה במשק המדיניות הכושלת של ממשלת נתניהו, שפגעה קשות בביקושים המקומיים דרך המתקפה שחוללה על כוח-הקנייה הלאומי. השגיאות הכלכליות גרמו להאטה הולכת ומחריפה, שאותה אנו חווים היום.
הספין הישן, "אי של יציבות", כבר לא עבד. לכן, לאחרונה התחלף התקליט. על-פי הספין החדש, מצבה הכלכלי של ישראל התדרדר בגלל המצב בעולם. העובדה שהמצב בעולם השפיע אך מעט, ובארבע שנות כהונתה של הממשלה הוא דווקא השתפר, לא נתנה לממשלה לבלבל את עצמה. כעת, העולם הוא האשם ולממשלה אין אחריות. בכל מקרה ובאופן קבוע, האחריות לכשלים ולאסונות היא לא שלה.
אז מה הטעם בקברניטים שמתנערים מאחריות? יתר על כן, הממשלה אף מאיימת כי אם לא תימשך מדיניותה הכושלת, כלכלת ישראל תתמוטט.
כעת מניחה מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' תוכנית כלכלית, שמטרתה להחזיר את ישראל למלוא פוטנציאל הצמיחה שלה. זאת, באמצעות היפוך מדיניותו השגויה של נתניהו בשנים האחרונות. לא עוד מתקפה מאורגנת על מעמד הביניים אלא להיפך. הבנה כי מעמד הביניים (של המשפחות ושל החברות הקטנות והבינוניות) הוא זה שיחלץ אותנו מהמשבר הכלכלי שהשיתה עלינו ממשלת נתניהו.
לא עוד העלאות מסים על שכירים, צרכנים, חברות קטנות ובינוניות; ומנגד, לא עוד פטורים מופקרים לחברות ענק ולבעלי הון, ולא עוד הטבות מס אדירות על אופציות המיליונים הניתנות לפקידים-לשעבר שעברו לעבוד בחברות ציבוריות - לעיתים בחברות שעליהן פיקחו אך לפני שנה-שנתיים, וזאת בשתיקת הממשלה. לא עוד חסות לגלי הגבלים ומיזוגים שהפכו את ישראל לגן-עדן של אוליגופולים ושל גזלנים; ומנגד, התערבות אקטיבית, יוזמת ונחושה להבטחת התחרותיות בענפי המשק.
חידוש מרענן בנוף המנהיגים שלנו
כן, גם מול ועדי העובדים הגדולים. לא עוד הכפפת המדיניות המוניטארית לצורכי האשראי ושער הדולר של חברות הענק; ומנגד, הבנה כי ללא הפסקת ההתנפחות האינפלציונית של מחירי הדיור לא נצמח. לא עוד בריחה מאחריות וחיפוש אשמים פיקטיביים, אלא קבלת אחריות, הצבת יעדים ברורים, וניסוח מחודש של החזון הכלכלי-חברתי שלנו.
אולם למרבה הפלא, על אף שחלקים נכבדים מהמגזר העסקי עומדים לשלם את החשבון של המשבר הכלכלי, כפי ששילמה זאת אי. די. בי וכפי שמשלם מעמד הביניים, תוקפים רבים במגזר העסקי את התוכנית הכלכלית של מפלגת העבודה בים של מלל שגוי. לא אוכל בטור קצר להפריך את הביקורת הלא עניינית, מי שירצה הרחבה מוזמן לצפות באמצעות היו-טיוב בהרצאתי על תוכנית זו מלפני כשבוע. גם "גלובס" העלה קישור להרצאה זו. אך אוכל לומר שלושה דברים קצרים.
ראשית, אני תומך בעיקרי התוכנית וסבור כי יש בכוחה להחזיר את ישראל לצמיחה מהירה כבר בשנת 2014. שנית, קבלת האחריות מראש של יחימוביץ', בלי אם, אולי ואבל, היא חידוש מרענן בנוף המנהיגים שלנו. שלישית, לו יוסיף המגזר העסקי ללכת כצאן אחר המדיניות הכלכלית הנוכחית יהיה זה הוא אשר ייענש. מעמד הביניים כבר נענש, כעת עלול להיות התור שלכם.
הכותב הוא דיקן הפקולטה למנהל עסקים בקריה האקדמית אונו ולשעבר החשב-הכללי באוצר
