נסיבות התאונה הקשה אתמול בכביש 4 מעלות שוב לנגד העיניים את אחת הפרצות הקשות במערכת החוקית, השיפוטית, המוסרית והחברתית שלנו. עלינו להתמודד עם הפרצה הזו אחת ולתמיד.
הבוקר, לאחר שהסגיר עצמו הנהג שדרס את חי ושני קריאף והפקירם למותם על הכביש, כבר מדברים על "בחור נורמטיבי, אב לילדים, ללא עבר תעבורתי". בסך הכל בחור טוב, על פי הדיווחים, שפשוט נבהל, ברח והמשיך עוד כמעט יממה בסדר היום הרגיל שלו. רק לאחר שהבין שהמצוד אחריו מתקדם והטבעת מתהדקת, הסגיר עצמו למשטרה.
דיווחים מעין אלה, שכבר שמענו כמותם בעבר, חושפים בפנינו את עמדתנו הנבוכה והמבולבלת, דווקא בנסיבות בהן היא אמורה להיות חדה ופסקנית. אדם שפוגע באדם אחר בכביש ומפקירו למוות בלי להושיט לו עזרה, לא ראוי ליחס הרחום והחומל, הנובע מהצגתו כבחור "נורמטיבי". אבוי לנו אם נקבל התנהגות כזו כלא יותר מאשר מעידה נוראה במצב קיצוני, שמי יודע איך ינהג בו כל אחד אחר לו יקלע אליו.
בישראל יש מדי שנה כ-800 תאונות פגע וברח, בהן נהרגים עשרות ועוד מאות נפצעים קשה. בבואנו להתמודד עם התופעה, עלינו לשים לנגד עינינו את הקורבנות העתידיים, לפני שאנו ממהרים לחפש נסיבות מקלות אצל הורגיהם.
פחות חמור מהעלמת מס או גניבת מכוניות?
חוק "לא תעמוד על דם רעך", הנוגע לפגיעה ולהפקרה בכביש, מעמיד בצדק את עבירת ההפקרה בחומרה רבה בהרבה מעבירת הפגיעה, וקובע בהתאם עונש מרתיע של תשע שנות מאסר לנהג הפוגע. אולם דיבורים לחוד ומעשים לחוד. על אף שהשופטים בוחרים להשתמש ברטוריקה קיצונית יחסית בבואם לתאר את שאט הנפש שלהם ממעשה ההפקרה, לעונשים שהם גוזרים לבסוף אין קשר עם העונש הקבוע בחוק, וברוב המקרים הם אינם גוזרים יותר מאשר שנה וחצי או שנתיים מאסר בפועל.
לענישה הפלילית כפל תפקידים: גם להרתיע מלעבור על העבירה, וגם לסמנה בתוך מדרג החומרה של העבירות. הטלת עונשים כה קלים על נהגים שדרסו והפקירו למוות, משקפת כאמור סטייה חמורה בראש ובראשונה בסולם הערכים שלנו: אם המעשה אכן חמור מאד בעינינו, מדוע אין אנו מענישים עליו בהתאם לחומרתו? איזה מסר מעבירה מערכת החוק לציבור, בבחירתה להעניש מעלימי מס או גנבי מכוניות בעונשים קשים בהרבה?
המסר חייב להיות חד, ברור, ומגובה בענישה מתאימה: ההפקרה גרועה בהרבה מהפגיעה. הצעת חוק שהוגשה לאחרונה מאמצת את המסר הזה ומציעה להחיל אחריות פלילית גם על נוסעים ברכב הפוגע ולא רק על הנהג - למרות שאינם שותפים לפגיעה, להחלטה להפקיר ולברוח הם שותפים מלאים. זהו צעד חיובי בדרך להתבהרות עמדתנו המוסרית הנוקשה כלפי פושעים ערלי לב, כאותו נהג שהרג את חי ושני קריאף ז"ל ואת העובר שבבטנה של שני. אין נחמה במותם של שני אנשים צעירים במלוא זיו עלומיהם, אבל מהטרגדיה שבמותם ניתן להפיק תועלת. אם נשכיל להפוך תאונה זו לנקודת מפנה ביחסנו המקל כלפי הדורסים והמפקירים, הרי שמותם לא היה לשווא.
איזה עונש מגיע לעברייני פגע וברח? תנו לנו בטוקבקים
שמואל אבואב הוא מנכ"ל עמותת אור ירוק