לאחר שהמדינה עדכנה כי "בעת הנוכחית אין היתכנות פוליטית מעשית לקידום הליכי חקיקה בסוגיה הנדונה", קבע בג"צ ביום ראשון השבוע, בפסק דין קצר, חד וממוקד, כי בתוך שישה חודשים תבוטלנה ההגדרות הקבועות בחוק, המונעות מגברים יחידניים ומבני זוג הומוסקסואליים להביא ילדים לעולם באמצעות הליך פונדקאות. זה בהמשך לפסק הדין החלקי שניתן לפני למעלה משנה שבו נקבע כי הסדר הפונדקאות פוגע באופן בלתי חוקתי בזכות לשוויון ובזכות להורות.
נזכיר, כי עד למתן פסק הדין ובשונה מזוגות הטרוסקסואלים ונשים יחידניות, גברים יחידניים וזוגות של הומוסקסואלים לא יכלו לפנות בארץ להליך של פונדקאות. מאחר שהליך של פונדקאות בחו"ל היה נחלתם של זוגות הומוסקסואלים עתירי ממון בלבד, הפתרון היחיד שעמד בפני אלה שלא יכלו לממן הליך יקר שכזה, היה להביא לעולם ילד באמצעות הורות משותפת, חלופה ראויה של מבנה משפחתי בו ישנם לילד שני הורים המתגוררים בשני בתים, כאשר לבני הזוג של כל אחד מההורים אין מעמד משפטי כלפי הילד.
בתום שש שנים ארוכות של התדיינות משפטית ולאחר שנקבע כי ההסדר שנקבע בחוק אינו חוקתי, קבעה הנשיאה חיות כי "העדר היתכנות פוליטית אינו יכול להצדיק את המשך הפגיעה הקשה בזכויות יסוד". פסיקת בג"צ מציבה אותנו פעם נוספת למול אוזלת ידו של המחוקק, אשר אינו מעז להוציא תחת ידו חוקים חברתיים שיתאימו לרוח התקופה ולצרכי החברה ובית המשפט מוצא עצמו "עושה את העבודה" במקומו.
וכך, בהעדר חקיקה שתסדיר את הסוגייה, שוב נאלץ ביהמ"ש לקחת את המושכות לידיו, ולמצוא פתרונות פסיקתיים שיש לעגנם בחקיקה מסודרת. בפסיקתו יוצר ביהמ"ש מציאות חברתית עכשווית ומעודכנת, במקום בית המחוקקים, אשר מושך ידיו מלקדם חוקים שעלולים לייצר בערה פוליטית.
מעבר לכך שבפסיקתו החשובה איפשר בג"צ לקהילת הלהט"ב לצעוד בבטחה ובגאון צעד נוסף לקראת שוויון, פסק הדין מעורר בעיה מוסרית גדולה אחרת שיש לתת עליה את הדעת.
פונדקאות נתפסת פעמים רבות כמעשה נשגב למען הזולת שלעיתים אף נעשה בהתנדבות. אולם, אל לנו לשכוח, כי פונדקאות פירושה שכירת גופה של אישה לפרק זמן קצוב לצורך קבלת שירות, כאשר בתקופה זו התשלום מפקיע ממנה את הבעלות על גופה והופך אותה לקניינו של הזוג ששילם עבורו ושכר את שירותיו עד לקבלת המוצר המוגמר, תינוק בריא.
בעקבות פסק הדין הביקוש לפונדקאיות עלול להוביל לריבוי מקרים בהם נשים מוחלשות יציעו את עצמן כפונדקאיות מתוך מצוקה כלכלית גרידא ולא מתוך תחושת השליחות המתבקשת ועל מנת למצות את הפוטנציאל הכספי הגלום בשירות זה.
אמנם, יאמרו המסנגרים, אותה פונדקאית בחרה לעשות את שהיא עושה במחשבה צלולה ומשיקוליה שלה, כשאיש אינו מכריח אותה למכור את רחמה תמורת כסף. אין חולק, כי פסיקת בג"צ מבורכת ומקדמת שוויון חברתי כפי שראוי שיהיה במדינה מתוקנת ומתקדמת, אך יחד עם זאת יש לתת את הדעת כיצד ניתן למנוע מצבים בהם מדינת ישראל תאפשר פגיעה בנשים המצויות במצוקה כלכלית שתבחרנה להשכיר את רחמן תמורת כסף והכל על מנת שתיקון חברתי חשוב ביותר לא יגרום לעיוות חברתי אחר.
דלית יניב מסר היא עורכת דין ומומחית לדיני משפחה בדגש על תיקי גירושין מורכבים