מעבר לכך שהמקרה הזה מצריך בדק בית של ממש בשורות המפלגה המאוחדת, הרי שצריך לזכור כי תופעת "הקמפיינים העצמאים" שמתפרסמים על פניו שלא על דעתו של ראש המפלגה – אינם תופעה חדשה בשיח הפוליטי – גם בזה הישראלי – וגם בזה הגלובלי – על אחת כמה וכמה בזה האמריקאי.
כשהתשדיר עובר את גבול הטעם הטוב
החוק בארצות הברית קובע כי כל מועמד פוטנציאלי למשרה ציבורית חייב לאשר בקולו כל תשדיר רשמי שמופק על ידי מטה הבחירות שלו. מעצם טבעם, מרבית התשדירים הללו הנם ממלכתיים באופיים ובצביונם, כך שלמעשה התשדירים הצבעוניים והנגטיביים שמייצרים הד ובאז תקשורתי אינם מופקים במישרין על ידי המטה כי אם על ידי עמותות מיוחדות (מכונות בעגה האמריקאית Super PACs) שאינן קשורות באופן רשמי למועמד ולמעשה גם לא ממומנות על ידי מטה הבחירות שלו.
על פי רוב, המטות השונים אינם עומדים מאחורי הקמתן של של העמותות הללו אך הרציונל בהן טמון בדרך כלל ברצון לאפשר לקמפייינים להגיד לציבור את כל מה שהמועמדים עצמם לא מסוגלים לומר בפומבי משיקולים אלקטורליים ופוליטיים כאלה ואחרים. אך בה בעת חשוב לזכור כי אליה וקוץ בה, שכן כל תשדיר חיצוני מסוג זה יכול להפוך בכל רגע נתון מהברקה פוליטית שתסייע למועמד – לחרב פיפיות שתפגע בו. במילים אחרות, כשהתשדיר משכנע – המועמד מרוויח למרות שהוא לא עומד מאחוריו. מנגד, כשהתשדיר עובר את גבול הטעם הטוב – המועמד עלול להפסיד – ובגדול.
לשם המחשה אציג שתי דוגמאות ממערכות הבחירות נאחרונות בארצות הברית: עמותת Priorities USA המזוהה עם המחנה הדמוקרטי הפיקה בחודש אוגוסט האחרון תשדיר שבו נראה אזרח אמריקאי מבוגר מסביר כי הוא איבד את עבודתו בגלל המדיניות העסקית של איש העסקים דאז מיט רומני אשר ייסד וניהל את חברת ביין קפיטל שעסקה ברכישתן ופירוקן של חברות בקשיים כלכליים. עד כאן הכל טוב ויפה, אך מי שיקרא בין השורות של הטקסט שיוצא מפי של המרואיין יבין כי לא מן הנמנע הוא שמדובר באדם מאשים במרומז את רומני במותה של אשתו אשר הלכה לעולמה זמן קצר אחרי שפוטר.
באופן פרדוקסלי, התשדיר שהופק על מנת לסייע לאובמה השיג בדיוק את המטרה ההפוכה וסייע למחנה רומני לצמצם את הפערים מהנשיא המכהן, וזאת בעיקר משום שהרמז על הקשר שבין שני המקרים והאחריות הישירה של רומני למצבה של אשת המשיב נתפסו בעיני הציבור כמופרכות ומוגזמות. ההכחשה הגורפת בדבר הקשר בין מחנה אובמה לעמותה לא איחרו להגיע. אם לא היינו יודעים אחרת אפשר היה לומר שהסוס הטרויאני שנשלח על ידי הרפובליקנים עצמם עשה את שלו.
למען הסר ספק, קמפיינים עצמאיים מסוג זה אינם מנת חלקו הבלעדית של המחנה הדמוקרטי. עמותת CAGW הפועלת נגד בזבוז כספי המיסים של הציבור האמריקאי פרסמה באוקטובר 2010 תשדיר המתאר הרצאה עתידית בפני סטודנטים בסין של שנת 2030. לצד התפאורה שמבהירה כי העידן הקומוניסטי עדיין כאן, תוכן ההרצאה מעביר את המסר: המרצה מדבר על נפילתן של אימפריות ומה שמתחיל ביוון העתיקה וברומא מגיעה במהרה לנפילת קרנה של ארצות הברית.
משפט המחץ בתשדיר (שהופק בשפה הסינית עם כתוביות באנגלית) הוא שכיום, שנת 2030 על פי התשדיר, האמריקנים הם אלו שעובדים אצל הסינים. הצחוק המתגלגל של התלמידים והמרצה מבהיר את המסר העיקרי של התשדיר: המדיניות הדמוקרטית של בזבוז כספי הציבור והיעדר שליטה על החוב האמריקאי התופח מובילים את ארצות הברית לאסון. במקרה הזה אגב, אפשר לומר כי התשדיר יותר סייע מאשר הזיק למועמדים הרפובליקנים שהתמודדו בבחירות אמצע הכהונה לקונגרס, אך גם כאן נשמעו לא מעט ביקורות שדיברו על כך שמדובר בתשדיר מניפולטיבי ומגמתי.
מזעור נזקים מיידי
כך או כך, מדובר בתופעה קיימת וכעת גם בליכוד-ביתנו ייאלצו למזער נזקים מהר ככל הניתן. הדחתו של איפרגן היא פעולה נכונה מהבחינה הזו אך רחוקה מלהיות זו שגם תמצה את המהלך. כעת, מבחינה פוליטית-אסטרטגית, יהיה על קברניטי המפלגה להדק את השליטה על פעיליה ועל מועמדיה וזאת על מנת למנוע דיבור בשני קולות: זה המרגיע והממתן מחד וזה המתריס מאידך.
גם אם בכירי הליכוד הביעו בפורומים סגורים את הסכמתם למסר בקמפיין "הגטו" הרי שיש הבדל של שמיים וארץ בין התבטאות בחדר סגור לבין מתן פומבי לדעה זו. עם כל יום שעובר מפנימים המועמדים הבכירים ברשימת הליכוד-ביתנו כי המסע לכנסת ה-19 הופך להיות קשה ומפרך מהצפוי. אם בתחילת הדרך כולם חשבו שההגעה אל רף 45 המנדטים (לפחות) שהציב ארתור פינקלשטיין מובטחת, הרי שהמפולת לא איחרה לבוא והלחץ בו שרוי ראש הממשלה הוביל את חברי הכנסת הסרים למרותו לפקוד כל ערוץ טלוויזיה אפשרי ולהסביר כי הפיצול בגוש הימין אינו אלא אגדה אורבנית חסרת שחר.
המושג וואקום זר לזירה הפוליטית. תהייו בטוחים שבכל מקום בו תטעה מפלגת הליכוד-ביתנו בשלושת השבועות שנותרו עד לבחירות מישהו כבר יקצור את הפירות. עושה רושם שנפתלי בנט לא יכול היה לאחל לעצמו יריב נוח יותר מבנימין נתניהו.