נכון, זו חוכמה קטנה להרוג את השליח. מי שמעניין הוא בנימין נתניהו – פשע או לא פשע. ובכל זאת, ראוי שנעצור רגע ונחשוב על השליח, זה שלמעשה כבר הודה שהוא פושע.
איפה היית עד עכשיו, מר הרו? איפה היית ומה עשית? אנחנו מבינים ש"עשית לביתך" כשהודית בהסכם שנחתם איתך שסרחת (על פי הפרסומים בתקשורת), אבל מה עשית כשעבדת במשרה הכל-כך חשובה של מנהל לשכת ראש הממשלה?
בגלל אנשים כמוך הציבור טועה וחושב שמי שהופך ל"מקורב" או ל"איש סוד", הרי שתפקידו, בין השאר, הוא לרמות, לשקר, להונות ולגנוב בשליחות הוד מעלתו, או לכל הפחות להחריש ולא להפריע לבוס במעלליו. אבל לא.
תפקידך, מר הרו, כתפקידו של כל שליח ציבור שהאזרחים משלמים את שכרו, הוא להיות נאמן למדינה. נציב שירות המדינה הוא המפקח עליך. אתה אמנם משרת את "הבוס", אבל בראש ובראשונה, בתור שליחנו, הנך שומר הסף. כן, סוג של ש"ג. גם אני הייתי כזה – בתחילה יועץ התקשורת (במשרד רה"מ) ובהמשך ראש הלשכה (במשרד שר האוצר) של אותו בוס, בנימין נתניהו. מעולם לא נתבקשתי לגנוב למענו, לרמות עבורו או להחריש נוכח מעשיו. לו זה היה קורה לי, לא הייתי נשאר שם דקה אחת מיותרת. הכותרות המביכות שהצלחת לייצר השבוע – פעם מצולם לוחש על אזנו של נתניהו ופעם נושא ונותן (בעצם, בעיקר נותן) עם החוקרים, החזירו אותי הרחק הרחק במנהרת הזמן.
בפברואר 1999 נסעתי עם ראש הממשלה נתניהו לעמאן לנחם את משפחת המלוכה על מותו של חוסיין, מלך ירדן. בשובנו מהבירה ההאשמית, התפרסמה כתבה של נחום ברנע שסיפר שראש הממשלה ביזה והעליב את הממלכה כשבניגוד לכללי הפרוטוקול הופיע עם עניבה אדומה ולא שחורה כמתחייב. כדוברו של ראש הממשלה, שאלתיו האם ידע ש"ציפצף" על הירדנים. נתניהו השיב לי שכלל לא ידע שזה הפרוטוקול. התקשרתי לברנע, והלה השיב שאין לי מושג וכי שגרירנו בירדן אף יידע את נתניהו בדבר. האמת? האמנתי בתחילה לברנע. באותו ערב אף אמרתי לחברתי (היום רעייתי) שאם יתברר לי שהבוס שיקר לי, אני מתפטר. למחרת היום המשכתי וחקרתי בעניין, וגיליתי שלא רק שנתניהו לא שיקר, אלא שחלק מבני משפחת המלוכה האבלה הצטלמו יחדיו כשעניבות צבעוניות חונטות את צוואריהם.
ועוד אפיזודה מהעבר: ב-2003, בהיותי ראש לשכתו של נתניהו, הגיע טלפון מ"הגברת" (נכון, כך כינו אותה) בעיצומם של דיוני תקציב סוערים. "אין מי שיאסוף את אבנר מהגן", אמרה, "הוא מחכה לבדו בחוץ!". נתניהו, חסר אונים או אובד עצות, ביקש ממני שאוציא נהג מהמשרד וכך יחלץ את כולם מהצרה. סירבתי - זה אסור על פי תקנון שירות המדינה. "אז אולי אתה תעשה את הטובה?", ספק ביקש ספק הפציר בי הבוס. גם זה אסור, אמרתי, זה עניינך הפרטי. אבסורדי, אבל זה מה שיש וזהו החוק. נתניהו נאלץ לקטוע את הדיונים. הקב"ט הוזעק, הנהגים התניעו, וכבודו יצא בעצמו לעשות שירותי הסעה לבנו.
אני רחוק מלהיות צדיק, ואני גם לא צדקן. ראיתי אצל נתניהו דברים שלא היו לרוחי. אבל כאמור, לא ראיתיו מבצע מעשים פליליים, וגם לא נתבקשתי לעשות כאלה. הייתי בסך הכל שומר סף שתפקידו להתריע היכן שצריך ולהדליק נורת אזהרה כל אימת שהבוס עלול היה לטעות בעודו תחת אינספור לחצים ועניינים.
יהיה, מר הרו, מי שיאמר שאתה בוגד, מוייסר או סתם שטינקר. שעכשיו, רק אחרי שתפסו אותך גונב (ואפילו לא למען הבוס), החלטת לפתוח את הפה כדי להציל את ישבנך. אני לא שותף לאמירות האלה. מבחינתי, מוטב מאוחר מאי פעם, במיוחד אם אכן עבדת אצל רמאי או נוכל.
ובכל זאת, ארי, אם באמת ראית את נתניהו מרמה, חומד וגונב - למה לא רצת מיד לספר במשטרה, או לכל הפחות התפטרת ורצת לרכל עם החבר'ה? תן לי לנחש – אחד שמקליט בסתר (גם אם לבקשת הבוס) את שיחתם של נתניהו-מוזס הוא טיפוס לא ראוי. טיפוס שמכתים באחת את כל העוזרים והיועצים למיניהם כאילו כולם כמותו. וגם, אם יורשה לי, טיפוס שמחזק את התחושה המעוותת שבעצם כולם גנבים, רק שעוד לא תפסו אותם. לך, ארי המזהם, לך ואל תחזור.