בתחילת השבוע הזה הודיעו בני הזוג נתניהו כי לא יוכלו להתייצב מחר לדיון בבית משפט השלום בתל אביב כדי להיחקר על התצהירים שהגישו בתביעת לשון הרע נגד העיתונאי יגאל סרנה. הסיבה, על פי עורך דינם יוסי כהן - עומס במשימות בינלאומיות חשובות של הזוג. יש לשער שכבוד השופט עזריה אלקלעי (שדחה את בקשת הזוג בטענה ש"אם לתובע אין זמן, שלא יתבע") ודאי היה מופתע מאוד כשגלל אמש את פיד האינסטגרם או פתח הבוקר את מדורי הסלבס. מסתבר שגברת נתניהו דווקא מצאה זמן להיות אורחת הכבוד של ערב הגאלה של שבוע האופנה גינדי תל אביב. אכן, ימים קשים ועמוסים. אתם יודעים כמה זמן לוקח איפור-שיער? וכמה זמן הסטיילינג?
אם זה היה כל הסיפור, אפשר היה לעפעף באי-נחת מול שמלת המעצבים הירוקה של הגברת נתניהו ולהתקדם. הרי נוכחותן של הגברות הראשונות באירועי אופנה בעולם אינו דבר חדש. ההתייצבות של שרה נתניהו כאורחת הכבוד בגאלה שמערבבת אנשי כסף ומעצבי אופנה בלי כסף גם מסתדרת עם המהפך התדמיתי שהיא מנסה לעשות בשנים האחרונות, בעזרתם האדיבה של מעצב השיער ז'אן כהן והסטייליסטית סנדרה רינגלר. מה שבאמת מדהים בסיפור הוא שיתוף הפעולה של עולם האופנה הצולע והנאבק על קיומו, והתמסרותו המהירה לחיקה של מי שלא מתכוונת לאמץ אותו אפילו לרגע.
הבית בבלפור, שאמנם חידש בשנתיים האחרונות את מלתחת חדר הארונות של הגברת נתניהו, מחזיק בארסנל קבוע ודי ישן של אג'נדות שהן המנוע המרכזי של הסתה והפצת שנאה בישראל – שנאה שכל כולה מכוונת כלפי אנשים שהם בדיוק האנשים שמפיקים, משתתפים ומתארחים בשבוע האופנה. הרי מיהם ה"מובילים של העליהום המתוזמר שנועד להפיל ראש ממשלה מכהן" עליהם כותב נתניהו בפייסבוק אם לא הקהל התל-אביבי חובב הסטייל, המעצבים הלהט"בים משנקר, צי העיתונאים השמאלני, ומעצבות ותיקות כמו טובהל'ה שעוד מזוהה, השם ישמור, עם יוני שלום רקומות על שובל שמלתה. את אופיו של קהל המוזמנים אמש אפשר היה לסכם בשתי מילים שאוהבים להגיד בבית משפחת נתניהו: השמאלנים הקיצונים. לא צריך הרבה עקבי סטילטו כדי לספור את מצביעי נתניהו בקהל.
תחת ענני המייק אפ והרימל, החברה הישראלית נמצאת במלחמת אזרחים שקטה שבה צד אחד פוגע וצד אחד מתגונן. רעיית ראש הממשלה - בכל הזדמנות, בכל סטטוס - משמיצה ותוקפת את כל גיבורי שבוע האופנה על דעותיהם, מחשבותיהם והעדפותיהם האישיות. זוהי כבר מזמן האג'נדה של משרד ראש הממשלה. הם הגיבורים, אנחנו השמאלנים הקיצונים. הם הפטריוטים, אנחנו הבוגדים.
המשחק הזה צריך היה להסתיים אמש. לא המשחק של שרה - זכותה לבוא לאן שמזמינים אותה גם אם רגע קודם התבכיינה לבית משפט - אלא המשחק של כולכם, אורחי הגאלה אמש. אתם, שישבתם איתה בשורות הראשונות מבלי לומר מילה; שהעליתם אותה לסטורי באינסטגרם בהתרגשות כאילו היא קים קרדשיאן; שהתחנפתם אליה במינגלינג כאילו היא בת ברית שלכם; שעשיתם איתה סלפי כאילו היא ממתק להתהדר בו. חלקכם עוד הוספתם ותייגתם על כל התמונות את ההאשטאג #ידידהואני. באמת? סאדו-מאזו זה הטרנד האחרון מפריז? שיימינג זו הצעקה האחרונה?
נתניהו התהלכה ביניכם - מפיקי על, יחצ"ני צמרת, דוגמניות לוהטות ומעצבים נחשקים - כאילו היא בת בית, ואתם חייכתם אליה בחיוכים צבועי מייק אפ. סרבנית הראיונות הגדולה התראיינה בנדיבות לקיי לונג, אושיית סטייל נחשבת ואייקון להטב"י שלא חשבה אפילו לרגע לשאול אותה שאלה אחת על זכויות הקהילה אליה היא משתייכת. מהלך הכניעה לשרה הושלם כשהשוותה את עצמה בראיון לג'קי קנדי כי "גם בה תמיד התעסקו במה היא לובשת". הנה, היא הג'קי שלנו. שח מט.
למה אתם נותנים לה ליהנות משני העולמות - להסית נגדכם, ואז לקבל את ברכת הסטייל שלכם? מי אתם, אנשי הפאן-פאן-פאן שמוכנים לזרוק בכניסה לקניון החדש של גינדי את כל העקרונות שאני יודעת שיש לכם? שמוכנים לדחוף מתחת לשטיח האדום את כל המחשבות והשיחות שאנחנו מנהלים כמעט מדי יום?
עד לא מזמן, כעורכת משנה במגזין אופנה מוביל, הייתי בעולם הזה. אני יודעת בדיוק על מה אנחנו מדברים בהשקות. אני יודעת בדיוק מה אתם חושבים. באיזו זכות ובשם מי נתתם לה להתקשט בכם? למה נתתם לה לענוד אתכם על דש הבגד כמו קישוט?
בזמן כזה אפשר רק להביט בקנאה במחווה למריל סטריפ בטקס האוסקר האחרון, כשהשחקנים בקהל הרימו לה משום שהייתה מושא לפרץ ציוצים אכזרי מצד הנשיא טראמפ. הם לא תקפו את הנשיא הנבחר שלהם אפילו במילה, אבל הראו שהם תומכים בבת הבית שלהם. הם הראו שמילה שלהם זו מילה, שהשמלות המעוצבות והחליפות המהודרות הן לא סמרטוטים.
אבל אתם ישבתם שם, אופנאים ועיתונאים, וצילמתם אותה נכנסת כאילו היא מלכה. מחאתם לה כפיים בלי לראות שהבדיחה על חשבונכם. לא שמתם לב שבדרך היא בועטת אתכם מתחת למסלול ועושה עליכם סיבוב. ואז קידה. ואז נועצת לכם את השפיץ של העקב עמוק בתוך העין.