תרבות השקר והצביעות מחלחלת ממנהיגנו מטה ולא ההיפך. ועכשיו תגידו לי אתם - יושב לו פלסטיני אי שם ברחבי יהודה ושומרון, ומתלבט אם להוציא פיגוע או לא, נושא אותו אדם עיניו לירושלים אל ההחלטות שמקבלת החבורה המחליטה או האיש המחליט, וצוחק צחוק רם ונורא הרי מה כבר יעשו לו? יעצרו אותו? שיעצרו... הוא כבר ישתחרר בפעם הבאה שראש הממשלה ירצה לדבר עם אבו מאזן. יהרגו אותו?מה פתאום! מדינת ישראל היא מדינה מתוקנת, היא לא הורגת, גם אם אדם טבח בתינוקות בשנתם, אנו שומרים על המוסר שלנו! יהרסו את בית הוריו? להיפך, משפחתו תקבל מענקים מהמדינות האירופאיות ומהרשות הפלסטינית, הצחקתם אותו.
ושוב המשחק המוכר. כולם מדברים על כאבם של המשפחות השכולות, אומרים שבוודאי ההחלטה הזו קשה מנשוא בשבילם, אבל מי באמת מתכוון? מי לא אומר את המשפט המחייב רק כי הוא חייב?
על מה זהבה גלאון מבזבזת את הדמעות
רוצים שנרד עוד למטה? קדימה, תחזיקו חזק! בדיון על חוק המשילות חברת הכנסת זהבה גלאון התייפחה בבכי על... פגיעת המדינה בזכויות המיעוט בישראל. שמעתם מה נגע בנימי נפשה הרגישים כל כך? זכויות המיעוט וכך חציית הקווים האדומים הידרדרה והפכה לשיגעון מוחלט, על מה חלקנו מבזבזים את דמעותינו.
האם גופותיהם המרוטשות של נטבחי הלינצ'ים למיניהם לא נגעו בנפשה? האם אחותי שנלחמה על חיי ילדיה מול שני מחבלים בביתה שבאיתמר, לא נכנסת לקטגוריית הדמעה? ואחייניתי הדס בת השלושה חודשים,שנדקרה באכזריות בכל חלקי גופה לא נכנסת? וגיסי אודי? ואחיניי יואב ואלעד? שנטבחו כולם עקב היותם יהודים.
דרך אגב, לאחר הפיגוע של משפחת פוגל משפחתה של אחותי, הזדרזה חה"כ גלאון להתראיין בכל מקום שרק ייתנו לה, שחס ושלום מדינת ישראל לא תעז לחשוב על גזר דין מוות לרוצחים,אתם יודעים הם הרי בני מיעוטים. מה עם תמר רועי וישי שנשארו שיגדלו ללא אב אם ושלושה אחים אהובים? מה פתאום! להם לא נפגעו זכויות הפרט!
ואני בוכה על הבכי. לפעמים ההיגיון מסרב לקבל. והרחמנות, במשפט יפה, אלא במציאות מכוערת מאוד, נהפכת לאכזריות. ואם תגידו לי שאני לא מבין כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" הרי חיכינו לזה כי זה המשפט הידוע שפותר את כל הבעיות. אז זהו, שלא. הפסקתי לאכול את זה.
פשוט כי באחרית מעשה (ע"ע תוכנית ההתנתקות) ראינו שהכל היה שיגעון,שלא כדברי שרון ש"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". אם תרצו תגידו לנו מה אנו לא רואים, אם אתם לא רוצים, אז עדיף שלא תגידו כלום. צר לנו אבל אנחנו כבר לא כל כך טיפשים.