מבלי להמעיט בערכם של הגברים המועמדים לתפקיד, מפואד ועד סילבן, מריבלין ועד לנדאו, היום יותר מתמיד חלה עלינו חובה אזרחית וחברתית לבחור באישה לנשיאות המדינה. לא רק בגלל שתקרת הזכוכית הזו טרם נפרצה ולא רק כדי ליישר קו עם מדינות המערב, אלא גם ובעיקר כדי להעביר מסר ברור: מדינת ישראל מעודדת מנהיגות נשית.
רק דמו בעיניכם את המפגשים של נשיאת המדינה עם נשים בדואיות וערביות, עם צעירות חרדיות ליטאיות וספרדיות כאחד, עם כל מי שעדיין לא העזה בעצמה לפרוץ איזו תקרת זכוכית שמנמיכה את קומתה. במציאות שבה קרנית פלוג, רקפת רוסק, לילך אשר טופליסקי וסמדר ברבר צדיק יכולות להתכנס סביב שולחן אחד ולנהל מיליארדי שקלים, נשים אחרות, רבות מאוד, עדיין מבקשות מבעליהן דמי כיס שבועיים. הנשים הללו לא זוכות לפגוש את המנהלות הבכירות במשק. אולי בסיוריה של נשיאת המדינה, היא תוכל להגיע אליהן באופן בלתי אמצעי.
cherchez la femme
שלוש ראשות מפלגות התייצבו בבחירות האחרונות, שתיים מהן עוד נושאות בתפקידן. 27 חברות כנסת, עדיין מעט מדי ובכל זאת, כמעט רבע מהחברים. מדובר בכוח פוליטי עצום. די באיחוד שורות, חוצה מחנות ומגזרים, כדי ליצור קבוצה שיהיה קשה מאוד להביס בהצבעה בכנסת. רק צריך למצוא את האישה שתצליח לגשר מעל הפערים.
איציק ודורנר נשים ראויות, ואם לא הן אז יש למי לפנות. לימור לבנת או פרופ' יולי תמיר שמשלבת את העולם הפוליטי עם האקדמיה, פרופ' עדה יונת כלת פרס נובל, עדינה בר שלום שמקובלת על דתיים וחילוניים כאחד ומזוהה עם אג'נדה ברורה של קידום השכלת נשים, מרים פיירברג ראשת העיר המצליחה והמוערכת של נתניה או אפילו גילה אלמגור, זוכת פרס ישראל שעוסקת שנים בעשייה חברתית וציבורית ואהובה מאוד על כל הציבור.
ובואו לא נשכח, נשיאה לא חייבת להיות בשלהי הקריירה הציבורית שלה, להפך. אילנה דיין, למשל, היא דוגמה מצוינת לאישה שהייתי שמחה לראות על כס הנשיאות ובכלל בחיים הציבוריים בישראל.
וזה תלוי בכם ובעיקר בכן, חברות מרכז הליכוד ומרכז העבודה, נבחרות הציבור בשלטון המקומי מטעם מרצ וישראל ביתנו, תומכותיה הוותיקות של לבני, העוזרות הפרלמנטאריות של בל"ד והבית היהודי כאחת. העבירו את המסר. ישראל 2014 בשלה לנשיאה אישה.
מירה אלטמן היא מנכ"לית בנייני האומה בירושלים וחברת נשיאות איגוד לשכות המסחר, לשעבר מנכ"לית משרד התיירות וסגנית נשיא התאחדות המלונאות