אוי ואבוי. כמה נורא הדבר. מגלגלי עיניים מקצועיים, כמו למשל סיון רהב-מאיר, בכו מרה על כך שהחילונים הרשעים שוב רומסים במגפיהם הקלגסיים את כבודם של החרדים, המזולזלים, המבוהלים, ירחם השם. מה יעשו עכשיו אלי ישי ואריה דרעי דלי הארץ ויעקב ליצמן המך ומשה גפני הרש, וצאן מרעיתם הרב כארבה של הרבנים, השולטים בחייהם ביד רמה באמצעות התורה הקדושה, כקרדינאלים בכנסייה הקתולית השולטים במאמיניהם; החרדים הנטושים, המפוחדים והנרעדים למשמע צו הגיוס המגיע מהמדינה ומבקש לעשות מהם אזרחים, אזרחים שווים במדינת העם היהודי, ריבונו של עולם.
האש שתצית את החברה החרדית
ביום ראשון בערב, במקביל לטקס הזיכרון שפותח את אירועי יום השואה, בגן סאקר בירושלים, הציתו אש כ-200 צעירים וצעירות חרדים. לא הייתה זו הפגנת הזדהות, רחמנא ליצלן, עם המליונים היהודים שעלו באש השמימה בכבשני הנאצים ועוזריהם על אדמת אירופה לפני 70 שנה. לא לא. בזמן שחבריהם מתנועות הנוער הציוניות מכינים את טקסי יום הזיכרון לשואה ולגבורה, שואת העם היהודי, ללא הבדל אמונה דתית, עסקו הצעירים החרדים בחינגת מנגל ובשר על האש. ביד ושם הדליקו משואת זיכרון לזכר היהודים הנרצחים שבשרם נשרף באש הגזענות הנאצית, ובגן סאקר שרפו באש בשר פרות ותרנגולות כדי לחגוג את היותם "היהודים האמיתיים".
לא זו בלבד שהצעירים החרדים (ברובם) אינם משרתים בצבא, (ברובם) אינם עובדים וגדלים (ברובם) להיות דור חדש של נטל על כתפינו, ולא רק שהם (בחלקם) בורים ועמי ארצות בתחומי ידע מועילים, לא למדו אנגלית, מתמטיקה, היסטוריה, אזרחות וגיאוגרפיה, ולא מסוגלים לעבוד ולהשתלב בחברה הישראלית - הם גם מצפצפים על חוקיה, מנהגיה, אורחותיה. לכך שהם לא עומדים בצפירה ביום הזיכרון לחללי צה"ל, אותם חללים שנהרגו כדי לשמור עליהם בזמן שהם למדו תורה בישיבות- לזה אנחנו כבר רגילים, לצערנו הרב. הם עושים זאת בעיקר בשכונות המגורים שלהם, בגטאות שיצרו לעצמם מבחירה (ולמי שבוחר לא להיות חלק מהחברה, גם לא מגיע להיות חלק מהממשלה). אבל לעשות מנגל בלב העיר ירושלים ביום השואה? זה כבר שיא החוצפה. יום יבוא והאש של הצעירים האלה תשרוף גם את החברה החרדית, כי מי שלא מסוגל לכבד את המדינה שבה הוא חי, בסוף יפרוק גם את עול הקהילה שממנה הוא בא.
לכבד את יום הזיכרון – לפי חוק
מה עוד ניתן להגדיר כחוצפה? את העבודה שספר החוקים של מדינת ישראל מכיל כמה חוקי כפייה דתית הכופים על הרוב החילוני את רצון הדתיים כדי ש"לא לפגוע ברגשותיהם" - חוק השבת, חוק החמץ, חוק שעון הקיץ, אפילו יום הכיפורים מעוגן בחוק. נחשו מה היה קורה לאדם חילוני שהיה מדליק מנגל בגן סאקר ביום כיפור, או מציג ומוכר חמץ בפסח, או נוסע בשבת בבני ברק או במאה שערים או בהר נוף? עדיף, ביום השואה, שלא לחשוב מה היו עושים לו החרדים. את זה כבר עשו לאבותינו באירופה.
ומה בעניין הרגשות שלנו? של הרוב החילוני? כנראה שגם על הרגשות שלנו צריך להגן בחוק. אני פונה מכאן ליאיר לפיד, ציפי לבני וראש הממשלה נתניהו - נציגי הרוב החילוני בממשלה –הבו לנו את "חוק ימי הזיכרון". חוק זה יקבע כי "אסור לקיים פעילות שאינה הולמת בפרהסיה ביום הזיכרון לשואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל" (אפשר גם לצרף את יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל). מה היא אותה "פעילות שאינה הולמת"? למשל, לחגוג במקום ציבורי. למשל, לעשות "על האש". למשל, להקים רעש, לשחק כדורגל, לקיים מסיבות. מי יקבע מה היא אותה פעילות? ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס, בה יישבו נציגי המשרד לביטחון פנים והמשטרה, נציגי משרד הדתות ומשרד התרבות.
מה יהיה העונש למפירי החוק? קנס כספי בגובה אלפי שקלים. מי יאכוף ויטיל את הקנס? פקחים עירוניים. אף עירייה לא תוותר על הכסף הקל. וכסף, הוא כנראה השפה היחידה שהחרדים מבינים. כסף וכוח.