התיאוריה הכלכלית המקובלת מנבאת כי העלאת שכר המינימום תקטין את שיעור התעסוקה, ובארה"ב לבדה בוצעו עשרות מחקרים שבחנו טענה זו. מחקרים אלה הצביעו ברובם על כך שהעלאת שכר המינימום תשפיע לרעה על רמת התעסוקה, וכך סיפקו תחמושת לאלה שמתנגדים להעלאת השכר. על בסיס זה, נדחית שוב ושוב הדרישה להעלאת השכר. אולם, השאלה היא עד כמה קובעי מדיניות יכולים להסתמך על מחקר כלכלי בתהליך קבלת ההחלטות? התשובה היא שהם לא תמיד יכולים ואחת הסיבות לכך היא מה שמכונה בספרות האקדמית "הטיית פרסום" (publication bias).
לא פורסמת – לא טעית (וגם לא צדקת)
הטיית פרסום לא מטילה ספק באמינות או במקצועיות החוקר הספציפי אלא בשיטת העבודה האקדמית ובכך פוגמת ביכולת להתבסס על מסקנות המחקרים בקביעת מדיניות, ולכן זו בעיה אמיתית שיש לקחת בחשבון. מדובר בנטייתם של כתבי העת המדעיים להעדיף מחקרים עם תוצאות מובהקות סטטיסטית. משמע, הסיכוי לפרסם מחקר בכתב עת יעלה משמעותית אם תוצאותיו יראו כיצד משתנה X משפיע על משתנה Y. לעומת זאת, אם במחקר התקבלה תוצאה לא מובהקת, כלומר שקיים סיכוי של מעל ל-5% כי X אינו משפיע על Y, אזי רוב הסיכויים שהמחקר לא יתפרסם בכתב עת מדעי, משום שכביכול אין סיבה לפרסם מחקר שהשערתו המדעית לא נתמכה בנתונים. על פניו, החלטת העורכים בכתב העת נשמעת הגיונית: הרי את מי מעניין לקרוא שחוקר בחן את הקשר בין אכילת שוקולד להצלחה במבחנים וגילה שאין קשר? אך כאן טמונה הבעיה. מחקרים שמצאו כי אין קשר בין X ל-Y, ייעלמו מהשיח האקדמי ולכן לא יקבלו התייחסות, למרות שייתכן והם מפריכים את התיאוריות המקובלות. יתכן שעשרות מחקרים נוספים מצאו כי אין קשר בין העלאת שכר המינימום לבין עלייה באבטלה, ולכן לא פורסמו.
כדי לנפץ את הטיית הפרסום בנושא שכר המינימום, צמד כלכלנים אמריקאים אספו 64 מחקרים בנושא שכר מינימום ואבטלה, והגיעו למסקנה כי "אם משקללים את ההשפעה של הטיית הפרסום, לא מוצאים עדות לקשר שלילי בין שכר המינימום לרמת התעסוקה".
למרות המחלוקות, המאמר נכנס לקאנון הכלכלי וקובעי המדיניות לא יכולים להתעלם ממנו. אבל האם יתכן שלמרות המתודולוגיה המבריקה שלו, הוא כלל לא היה מתפרסם לו היה מקבל תוצאות לא מובהקות, ותרומתו למדע לא היה מתגלה? כנראה שלעולם לא נדע.
מאור מילגרום הוא חוקר במכון לרפורמות מבניות