התמונה הראשונה דווקא סבבה. במבט חטוף, לא ברור למה אנשים מתרעמים על צילום הילדה מהקטלוג החדש של קסטרו. היא לא חשופה או יושבת בפוזה "פתיינית" או כל מילה סליזית אחרת שמשום מה נוהגים לשייך תמיד לילדות. היא דווקא נראית חזקה, מגניבה, ילדה סקייטרית. אי אפשר אפילו שלא לגלגל קצת עיניים לנוכח ההתלהמות, כי נלחמנו על זכותן של הילדות ללבוש מכנסונים לבית הספר, ועכשיו הן מופיעות בקטלוג עם מכנסונים ואנחנו משתוללים? איזו צביעות.
אבל במבט שני, זה לא באמת המכנסונים. כשבוחנים את יתר תמונות הקמפיין, התמונה הופכת לקצת יותר מורכבת. כי יש ילדה נוספת, והיא כבר שוכבת על גבה בבגד ים (שלם, צהוב, לא חשוף). שתי הילדות נורא רציניות ובהעמדה של דוגמניות, בעוד הבנים אקטיביים, חייכניים וחופשיים. בנים כאלו תראו בכל מקום, בנות לא, כי הפוזיציות שלהן, המבט למצלמה, הצילום מלמעלה – הם של צילומי דוגמנות. חוסר השוויון בולט. את הבנים לא טרחו לבגר, את הבנות כן. הבנים נראים כאילו אמרו להם להתנהג בטבעיות, בעוד הבנות נראות כאילו אמרו להן – "תשכבי ככה, תרימי טיפה אגן, תפשקי טיפה". וזה מה שיוצר תחושת אי נוחות. לא המכנסונים, האווירה. האווירה שהיא חלק מקונטקסט תרבותי רחב הרבה יותר.
לפני שבוע נאנסה נערה בת 16 באילת על ידי המון גברים, הוויכוח על כמה בדיוק הוא חסר משמעות. לא שלושים, סבבה, חמש עשרה. האונס הזה באילת חיסל אותנו, הוא הרגיש כמו סוג של נקודת אל חזור. אונס שגרם לנו לחשוב שאלוהים אדירים, אנחנו פשוט לא יכולים יותר. משהו חייב להשתנות כאן. אילולא האונס באילת, הקטלוג הזה של קסטרו ככל הנראה היה עובר בשקט. כמה פעילות פמיניסטיות היו חורקות, בסדר, גם אלו מאיתנו שהיו מסכימות איתן לא היו טורחות לפתח מעורבות רגשית. כי אובייקטיבית, זה באמת לא כזה נורא, ראינו פרסומות הרבה יותר גרועות. הבעיה היא שאנחנו לא אובייקטיבים, ושהאונס באילת כן קרה. ושנמאס לנו.
בתגובה למחאה נגד הקמפיין ברשת, הגיבה סמנכ"לית השיווק של קסטרו באופן לוחמני למדי. "איך רואים שגבר כתב את הפוסט הזה", התייחסה לאחת התלונות, למרות שמרבית המתלוננות בפייסבוק הן בכלל נשים. "ב-2020, זה לא בשבילכם", היא ממשיכה, "לא איך שאנחנו מתלבשות, לא איך שאנחנו מדברות", "אם אני שמה ג'ינס קצר זה כי בא לי" וכו'. אז נחמד שהיא הופכת את הצילומים לעניין של העצמה, כאילו הקמפיין נשלט על ידי הילדות שהצטלמו אליו (הוא לא). אבל עם כל הכבוד לנאום הזה, יש להכיר בעובדות: לאופן שבו מצלמים ילדות לקמפיין יש השפעה אחרי זה על התפיסה שלהן כאובייקט בעולם. ולתת לילדים לרכוב על אופניים ולילדות לשכב, משפיע על תפיסתן כאובייקט בעולם.
חוסר השוויון בין הבנים לבנות בצילומים - ההעמדה של הילדות, ההרצנה שלהן והצגתן באופן מבגר, כל זה משפיע. מתגבש לחלק מתרבות ומעולם שבו נשים וילדות עוברות החפצה. חייבים להפסיק לבלבל את זה עם צניעות ואז להתמרמר על פוריטניות, כי העניין כאן הוא לא הגוף החשוף אלא נורמליזציה של החפצת ילדות. כאן היא מתחילה, וכאן גם אפשר לתקן אותה. כי לא צריך הרבה, אפילו לא צריך להחליף בגדים, פשוט צריך לצלם את הילדות האלו באותו האופן האקטיבי, השמח ונטול ההעמדה הבוגרת שבו מצלמים את הבנים. זה קטן אבל זה משמעותי, זה יכול להוביל לשינוי אמיתי. ואחרי שבוע כזה, מותר לנו לדרוש מהעולם להשתנות קצת.