את הרכישה הראשונה שלי באינטרנט ביצעתי לפני הרבה שנים. זה היה כש"הארי פוטר" הראשון יצא לשוק, כמובן שלא בעברית ובטח שלא בארץ. נכנסתי לאמזון וקניתי אותו. תוך שבוע וקצת חיכתה לי הודעה בדואר שהגיעה עבורי חבילה. רצתי לדואר, נרגשת כולי מהמתנה שהגיעה אליי מעבר לים. הרכישה הקטנה הזו פתחה לי ערוץ חדש לעולם אחר.
הרבה מים זרמו מאז בנהר. פתחתי חשבון PayPal, הקמתי חנויות למוצרי המעצבים שלי, ומאז אני קניינית (גם) ברשת. מה אני קונה? מה שבא לי. המחירים תמיד נמוכים בהרבה ממה שהשוק המקומי מציע, וברוב המקרים מדובר ממילא בדברים מיוחדים שאי אפשר למצוא כאן (זה המקום להודות - אני פריקית של עבודות יד מיוחדות ושל גאדג'טים עיצוביים, והאינטרנט מאפשרת לי למצוא הכל בהינף עכבר).
יש משהו מקסים, משחרר ודמוקרטי בחוויה הזאת, בה קליק של עכבר מאפשר לקנות ספרים, דיסקים, בגדי מעצבים, פיג'מות מגניבות של דיסני ואפילו חלקי חילוף למכונת התפירה שלי (ולמעשה גם את מכונת התפירה עצמה), וכל זה במחירים שווים לכל כיס, או לפחות לכיס שלי. הבחירה נתונה, והיא עצומה, ואני כצרכנית יכולה להחליט לא להוציא פי ארבע על סחורה מקומית שהיא בעצמה ייבוא מסין.
החגיגה נגמרת
אבל זהו, שלא עוד. השבוע התקבלה הידיעה השערורייתית, שנתנה אישור לשמועה שקלטתי ברשת: כל החבילות שיישלחו לארץ באמצעות דואר ישראל, ששווי תכולתן נמוך מ-50 דולר, יעברו הליך של בדיקה במכס, ויחויבו בעמלת שחרור ממכס של 35 שקלים.
אז ב-1.1.2011 החגיגה תיגמר. מישהו אי שם למעלה, שממש לא מחובר לצרכי כאדם פרטי במדינת ישראל, שלא מעניין אותו שאני וחברי רגילים לערוך קניות ברשת כמו שהוא רגיל לערוך קניות בסופר המקומי, החליט שזהו. זה יפסיק להיות לי משתלם.
הכלא החדש שמכניסים אותי אליו מייאש. אם למשל לאח שלי יש יום הולדת בחודש הבא ואני רוצה לקנות לו ארנק מגניב מפנימית ממוחזרת של גלגל אופניים - אין בעיה! הארנק עולה 100 שקל פלוס משלוח, ועכשיו תוסיף עוד 38 ש"ח שהולכת לקופת הגניבה של המדינה. משתלם? ממש לא.
כנראה שכל הברבורים על "מחשב לכל תלמיד" ו"אינטרנט לכל פועל" לא רלוונטיים יותר. מנסים להפוך אותנו לסינים, רק שהממשלה שלנו נאורה - מרשים לנו לראות, אבל בשום אופן לא לקנות! אנחנו חייבים להילחם ברוע הגזירה. איך בדיוק? קטונתי, אבל כל התארגנות שתהיה – אני בפנים, ואיתי ולצידי מאות אמנים ומעצבים ישראלים.
הכותבת היא מנהלת פורום ETSY ישראל בתפוז