בשבוע שעבר הושק באינטרנט אתר צנוע בשם "תורת ישראל הרוסית". האתר אמנם צנוע, אבל הסגמנט הרוסי של האינטרנט הישראלי מבעבע ורותח בגללו כבר שבוע. כל זאת בגלל המסמך שפורסם בו (ובאתרים נוספים ברוסית), ובו ניתן לראשונה ביסוס היסטורי ותיאורטי לסברה שהעולים מברה"מ לשעבר הם לא סתם המון שהגיע לישראל, אלא קהילייה ששורשיה נעוצים בקהילה גדולה שהתגבשה באמצע המאה ה-18 במזרח פולין. עם השנים הפך האזור לחלק מהאימפריה הרוסית (ובהמשך – חלק מברה"מ). באותה קהילה צמחו אנשים שהיו לרוב בקרב הוגי הציונות ובוני הארץ (ז'בוטינסקי, טרומפלדור, פינסקר, אחד העם, אוסישקין ואחרים).

המסמך טוען למעשה שמדינת ישראל היא בייסודה פרויקט של יהודי רוסיה, שביקשו לפתור את מצוקותיהם במדינה הצארית. הם שיחקו תפקיד מכריע בהקמת המדינה, תרמו סכומי עתק ליישוב ופיתוח הארץ, היו הראשונים להגות ולממש את רעיון הציונות, ואף הקימו את רוב מוסדות המדינה. כך שלא רק שהעולים מברה"מ הם לא זרים במדינת ישראל, אלא להפך – אבותיהם הקימו את המדינה.

מחברי המסמך הצעירים קוראים לעולים מרוסיה לדרוש את מה שמגיע להם. המודעות העצמית אמורה לגרום להם להתארגן ולתפוס מקום מרכזי בחיי המדינה על מנת לפתור את הבעיות המרכזיות של יוצאי ברה"מ: תקרת הזכוכית במוקדי הכוח וההשפעה, היעדר ביטחון כלכלי-סוציאלי בקרב העולים הוותיקים, אפליה בתעסוקה במגזר הציבורי, אפליה מצד המשטרה, סטיגמות בתקשורת וכן הלאה.

רבים זעמו על המחברים, שמזכירים שוב ושוב שמדובר בקהילה גדולה, וטענו כי העולים לא צריכים לפתח מודעות קהילתית. מדוע דווקא העולים מתכחשים לעברם? האם הייחוד מפחיד אותם? למה מה שמותר למרוקאים, לפולנים ולאתיופים, אסור לרוסים?

אולי כדאי לאותם עולים ללמוד מעפרה חזה ז"ל. אם חזה הייתה מנסה להיות "כמו כולם", היא לא הייתה הופכת לכוכבת עולמית. אבל חזה הכניסה לשיריה נעימות תימניות, בלטה מעל כולם, וכבשה את כולם – אשכנזים ומזרחיים כאחד. כך גם גוראן ברגוביץ' ואמיר קוסטוריצה: האם המוזיקה הבלקנית השאירה אותם בבלקן, או שמא הפכה אותם לכוכבים בינלאומיים?

שוקולד לכריסמס - סנטות (צילום: עידית נרקיס כ"ץ, mako אוכל)
קהילה תוססת שחוגגת גם את החגים היהודיים וגם את הנובי-גוד | צילום: עידית נרקיס כ"ץ, mako אוכל

הפחד, כך נראה, משתק. זה ההבדל בין קהילה תוססת שחוגגת גם את החגים היהודיים וגם את הנובי-גוד ואת חג הניצחון על גרמניה הנאצית, לקהילה שמתחלקת לרוב לשניים: אלו ששקעו במעין גטו תרבותי מרצון, ואלו שמתכחשים לשורשיהם ומנסים להיות כמה שיותר ישראלים. השורה התחתונה ברורה: כקהילה, יש לנו עוד דרך ארוכה לפנינו.

 

אלכסנדר גולדנשטיין הוא יועץ אסטרטגי ובעליו של אתר החדשות בשפה הרוסית Izrus. הוא עמד בראש צוות מחברי מסמך "תורת ישראל הרוסית"