נשק גרעיני בידי משטר האייטוללות האיראני יאיים על המזרח התיכון כולו. אבל אפילו מול איום קריטי כזה לא פעלו ממשלות ישראל ברצינות לקידום בריתות אזוריות חיוניות. הן העדיפו מדיניות משפילה מול הפלסטינים. הכוחות הרבים באזורינו שיכלו להיות שותפים אסטרטגיים סמויים או גלויים נגד איראן יתקשו להתחבר למדינה שבה ערבים נרמסים תחת גזל של קרקע, מים, כבוד וזכויות לאומיות ודתיות.
המזרחן המפורסם ברנרד לואיס, שלא ידוע בדעותיו השמאלניות, טען לפני כשנה וחצי בראיון שהתפרסם בכמה כלי תקשורת ישראלים כי הערבים מקנאים בדמוקרטיה הישראלית. הוא אף העז לומר שיש לחופש הדעה בישראל השפעה עקיפה על המתחולל בחברות הערביות והמוסלמיות. ועוד ציין כי גורמים במדינות ערב – אומנם מעטים אך הולכים ומתרבים - רואים בקיומה של ישראל גורם חיובי ומאזן כנגד הפונדמנטליסטים הקיצוניים ובפרט האיראנים.
לא צריך להיות מזרחן גדול כדי לדעת שבמזרח התיכון כוחות רבים ומורכבים, שעבור חלקם ישראל, על כל הבעיות במדיניות שהיא מקיימת, עדיין מסמלת אפשרות למשטר פתוח ודמוקרטי יותר לעומת רוב הדיקטטורות הצבאיות או הדתיות באזור. ומול איראן, ישראל היא גם אפשרות לבת ברית חזקה כנגד איומי המשטר הקנאי המתחמש והולך. כן, עבור ערבים רבים במזרח התיכון, ישראל היא שילוב של פוטנציאל לכוח אזורי מאזן סכנות ואידיאל לתרבות שלטונית משופרת. בהקשר כזה ניתן היה לצפות למגמה של שיתופי פעולה נרחבים ובריתות מפתיעות. ייתכן שלאט לאט אף הייתה מגמה זו משנה במקצת את המאזן האסטרטגי באזור. אבל זה לא קורה.
בזמנים בהם לתמונות ודימויים כוח אדיר, להפרות של זכויות אדם יש השפעה מכשפת, בעיקר כשהן מזוהות עם השפלה: עציר כפות שנורה ליד רגלו להפחדה; שריפת מסגדים ועצי זית שלא נחקרת ברצינות; חומה גבוהה שחוצצת בין חלקאים דלים לאדמותיהם; הרס בתים בשל מדיניות תכנון שמטרתה למזער בנייה פלסטינית, ולאחרונה ילד שרוף מבקבוק תבערה. כל אלו מופצים ברחבי העולם הערבי באמצעות אלג'זירה ודומותיה ומהווים מחסום פסיכולוגי אדיר לשיתוף פעולה אפשרי.
מדיניות היא מסר
יתרה מכך, במשטר שמקיימת ישראל בגדה אין זכר לאותו אידיאל שלטוני ראוי: כל ערבי בגדה, מעצם מוצאו, נולד להיות נתין של משטר צבאי ואילו כל יהודי בגדה הוא אזרח פריבילגי. ולטרור אין שום קשר לכך: הפלסטיני בגדה יעביר את חייו כנתין גם אם הוא ליברל שוחר שלום ואילו תושבי הגדה היהודים, גם כשהם מורשעים בטרור ורצח - כמו במקרה של המחתרת היהודית - יקבלו לרוב חנינה לאחר תקופת מאסר קצרה וישובו להיות אזרחים פריווילגים. משטר כזה לא משדר התנגדות עקרונית לטרור, אלא התנגדות לערבים כולם - נוצרים או מוסלמים, כולם במחסום מושפלים.
מדיניות היא מסר. והמסר שמעבירות ממשלות ישראל הוא: נדכא את הפלסטינים כאילו אין לנו צורך בבריתות אזוריות עם אחיהם הערבים; ומאידך נמשיך לספר לאזרחי ישראל שאנו עושים הכל כדי לשמור על בטחונם, כאילו לא זלזלנו באפשרות לצאת מהבידוד. קידום מדיניות נישול הפלסטינים בגדה בחסות משטר צבאי הצליחה, בנוסף לרמיסת ערכי מוסר המעוגנים במגילת העצמאות של מדינתנו, לחסום את הפוטנציאל לשינוי מאזן הכוח במזרח התיכון (שלא לדבר על לגיטימיות בינלאומית רחבה יותר). בעת שאנו צריכים כל בעל ברית ממשלתנו צועדת כעת כנראה לעימות קריטי מול איראן תוך זלזול פושע לא רק בזכויות הפלסטינים, אלא גם בבטחון הישראלים. כך הופכות הפרות של זכויות אדם לסכנה אסטרטגית.
הכותב משמש כדובר רבנים למען זכויות האדם, הטור לא מבטא בהכרח את עמדת הארגון