יום השואה תם ונשלם. הצפירה ממשיכה להדהד באוזניים, אבל אפשר כבר לחזור לשגרה. עבור חלקנו זה אומר ללכת לעבודה או לשבת עם חברים לכוס בירה. עבור אחרים – לכרות עצי זית, לרסס כתובות נאצה, להצית מסגדים. רק אתמול הושחתו 70 רכבים ומסגד בפוריידיס. בשלושת הימים האחרונים אירעו שני מקרים שונים ביקנעם, שבהם חוררו צמיגיהם של אזרחים ערבים תושבי נצרת, וגם בעכו נוקבו היום גלגלים של שבע מכוניות. וכבר הספקנו לשכוח את רועה הצאן הפלסטיני מהכפר בורקה שהותקף בתחילת החודש על ידי חבורת רעולי פנים עם מוטות ברזל וספג שברים בגולגולתו ובידיו, ימים ספורים לפני שהושחת המוצב הצה"לי בידי נערי הגבעות מיצהר. פעולות תג המחיר, הגרסה היהודית לטרור, הפכו לדבר שבשגרה. כבר לא כמה עשבים שוטים, אלא מכת מדינה.

ואז מגיע הסרטון הזה, של "דוד הנחלאווי", שדרך את נשקו ותקע אותו מול פרצופו של ילד פלסטיני בן 15. מדוע סייר אותו חייל בגפו ברחוב ההוא בחברון? על מה השניים רבו? זאת כנראה לעולם לא נדע. מה שבטוח זה שאותו חייל מחטיבת הנח"ל הרגיש שהסיטואציה מתלהטת, ובמקום להזעיק תגבורת או לפעול לפי נהלי צה"ל, בחר לנופף נשק טעון מול פניו של הנער, וזאת לפני שזיהה את הפלסטיני הנוסף שניסה, לכאורה, לאגף אותו מאחור. נכון, זוהי אינה סיטואציה פשוטה. המציאות בשטחים היא לא שחורה-לבנה. היא כחולה-לבנה. רק לחיילים מותר להפעיל כוח, ואם פלסטיני אפילו חושב על כך, מן הראוי לכוון לו רובה לראש ורצוי גם לסחוט את ההדק. זו, בכל אופן, הרוח הכללית שנושבת מאלפי הטוקבקים שנצמדו כמו עובש לכתבות.

תוך שעות ספורות הפך הנחלאווי לגיבור השעה. קדוש מעונה של ממש. קבוצת הפייסבוק שנפתחה עבורו, "גם אני עם דוד הנחלאווי", מתקרבת נכון לכתיבת שורות אלה בצעדי ענק אל עבר 50 אלף החברים. כולם חושבים שהאירוע הזה אינו מצדיק את הדחתו של החייל האומלל מהיחידה ואת הכנסתו לכלא. כולם חושבים שהוא רק קורבן תמים של הנסיבות. אז מה אם הוא בכלל לא נשפט על המקרה הזה אלא על שתי תקריות אלימות קודמות, שבאחת מהן תקף חיילים בפלוגה ובשנייה מהן השליך אבנים על מפקד המחלקה שלו? דוד הנחלאווי הוא גיבור, נקודה. איזהו גיבור? המכוון רובה לפרצוף של ילד. המרביץ לחיילים וזורק אבנים על מפקדים בצה"ל. אם הוא היה פלסטיני היה צריך להרוג אותו, אבל הוא יהודי אז נחליק. מחיאות כפיים סוערות לדוד הנחלאווי, גיבור ומלח הארץ.

הטרור זורם להם בדם

התקרית הזאת ופעולות "תג מחיר" נובעות מאותו חוש צדק מעוות בדיוק. זה בכלל לא עניין של ימין או שמאל, אלא של גזענות. הערבים החארות האלה, איך הם בכלל מעזים להתנגד לכיבוש? שיעשו מה שאומרים להם. שישבו בשקט. שיעופו לנו מהעיניים. הם הרי כולם טרוריסטים. וכשהם לא טרוריסטים אז הם דיפלומטים שפונים לאו"ם, שזה אפילו יותר גרוע מטרוריסטים. למה שלא יקבלו פשוט את המצב כמות שהוא? שיפנו את הלחי השנייה כמו הנוצרים. שיתנו לנו לשחוט להם את הצאן ולכרות את העצים ולשרוף את המסגדים ולחנוק להם את השאיפות הלאומיות ולהגיד להם איפה מותר ללכת ואיפה לא ושישתקו. למה תמיד לעשות בלגן?

לפני ימים אחדים הצהיר אבו מאזן שהשואה היא הפשע הנורא ביותר שבוצע נגד האנושות, ובכך הוכיח אחת ולתמיד שהוא לא מכחיש שואה. מכחישי השואה האמיתיים נמצאים בקרבנו. אלה כל האנשים שחושבים שאין שום דבר לא בסדר בלכוון רובה דרוך ולבעוט בילד בן 15, רק כי הוא ערבי.  אלה כל האנשים שחושבים שזה מוצדק לחלוטין לבצע פעולות תג מחיר ברועי צאן תמימים, רק כי הם ערבים. הטרור זורם להם בדם, לאלה. ואנחנו? אנחנו העם הנבחר. עם סגולה. אור לגויים. הלוואי שכולם היו מנקבים צמיגים כמונו. לנו מותר הכל ולערבים כלום. שיצאו מהמדינה שלנו או שיישאו בתוצאות. ג'ון קרי קרא לזה אפרטהייד. אני קורא לזה הכחשת שואה.