מחאת האוהלים, שהתחילה בצורה סהרורית, קיבלה במהרה תפנית ורוח גבית שהרימה אותה ממאבק נקודתי כנגד יוקר שכר הדירה בתל אביב לאחת המחאות המשמעותיות ביותר שהיו כאן כבר לא מעט שנים. זה לא קרה בשל מניפסט סדור ומשכנע של יוזמי המאבק או מסר אמיתי שיצא מהמאהל בשדרות רוטשילד, שלרוב נראה יותר כמו פסטיבל בומבמלה. נקודת המפנה הייתה העובדה שהמחאה הפעם לא הגיעה מצדם של המתלוננים הקבועים, אלא דווקא מקרב אנשי המגזר שבדרך כלל שותק ומקבל את המציאות הקיומית בהכנעה – מעמד הביניים. אם כך, מן הראוי שהמאבק יסתיים בשינוי אמיתי בשביל אותה שכבה. מנהיגי המאבק מבקשים לבצע שינוי עמוק של כלכלת ישראל. אבל צריך להיות ריאליים - אף מדינה לא יכולה לעשות ריסטרט מוחלט.
אז מה צריך להשתנות? האם חזרה להתנהלות כמו בראשית ימי המדינה, בהם ישראל תפקדה כמדינת רווחה, היא באמת דבר ריאלי במציאות של ימינו? ואולי דווקא דרך התנהלות כזו למעשה תפקיר את מעמד הביניים מאחור?
האם חוק דיור ציבורי, או פתרונות דיור אחרים בחסות המדינה, ישנו כהוא זה את החיים של אנשי מעמד הביניים? ממש לא בטוח. הם הרי ייזרקו מכל המדרגות ברגע שיבואו לבקש מהרשויות פתרונות דיור זולים, שמצידם יחלקו אותם ל"מסכנים המקצועיים", למקרי סעד קשים, עולים חדשים, משפחות מרובות ילדים וחרדים - ולבטח לא למשפה עם שני ילדים וכלב שמשתכרת בכבוד יחסי.
האם הפיכת הטייקונים ל"אויב העם "והוקעתם מהחברה תעשה לנו טוב? או שמדובר בנקמנות ילדותית אל מול אותו קומץ של אנשים המספק פרנסה, לרוב מכובדת, למאות אלפי משפחות בישראל? אין ספק שצריך לדאוג שאותם עשירים מופלגים לא יזכו להנחות שערורייתיות במסים, אך מאידך חשוב לזכור שבמידה ויטילו עליהם נטל מסים לא הגיוני הם יעבירו את עסקיהם מכאן למקומות אחרים, בהם להיות עשיר לא נחשב לפשע.
צדק חברתי – סיקור מיוחד: כל החדשות, כל התמונות, כל הדעות
איך בכל זאת מעמד הביניים ירים את הראש
אבל יש צעד משמעותי, שיכול להתרחש בתוך פרק זמן הגיוני ולהשפיע באופן ממשי על חייהם של בני מעמד הביניים, ומשום מה לא נשמע מפיהם של מנהיגי המאבק. הרי כיום המדינה אוחזת בשתי קרנות המזבח: עושקת את הציבור עם אחוזי מיסוי מהגבוהים בעולם, אבל מקמצת בשירותים כמו אחרונת המדינות הקפיטליסטיות. אז איך פותרים את הפרדוקס הזה, ומהר? מבטלים את מס הכנסה? לא, אבל מעניקים הקלות שיאפשרו למגזר החרוץ שמניע את גלגלי המדינה להרים קצת את הראש.
כך למשל, לא יתכן שבדרך לקורת גג משפחה תאלץ לשלם מסים המגיעים לכ-30 אחוזים ממחירה של דירה, סכום אותו רובנו חסך שקל אחר שקל במשך שנים. גם לא יתכן שכדי לממן דירה ראשונה אנשים יצטרכו לשלם במשך 25 שנה בכל חודש ממוצע של 3,500 שקלים למשכנתא מהנטו שלהם, כשאפילו בארצות הברית הקפיטליסטית משכנתא היא הוצאה מוכרת שאפשר לנכות מההכנסה החייבת במס.
אבל לא רק בהוצאה גדולה כמו דירה קיים עיוות. למעשה על האזרחים בישראל מונהג מיסוי כפול - פעם אחת על המשכורת, ופעם שנייה על כמעט כל הוצאה או רכישה של שירות או מוצר, מדלק ועד מכונית חדשה.
נכון, שינוי משמעותי בתקנות המיסוי יביא לירידה בהכנסות וידרוש מהמדינה קיצוצים, לעיתים מרחיקי לכת. אך העומדים בראשה חייבים להבין שהאזרחים שעמלים ומזיעים לא מוכנים יותר להוריד את הראש כדי לממן מגזרים נצלניים שמכבידים מזה שנים על חלוקה הוגנת של משאבי המדינה. מה עוד שהקלה על שכבות הביניים תעניק לאנשים כוח קניה שלא היה להם בעבר, כוח שיניע את גלגלי הכלכלה ויזניק את המשק קדימה.
בכוחנו לעשות שינוי של ממש. עלינו להיזהר שלא למסמס את המומנטום עם שלל מטרות כלליות שיפזרו ליותר מדי כיוונים את המשבים החמימים שהחלו לנשב כאן בקיץ הלוהט הזה ויכולים, אם רק נתמקד, להפוך לסופה שתשנה את פני המדינה.