קצת (או הרבה) אחרי הלידה הקילוגרמים העודפים יורדים. גם נשירת השיער המטורפת נפסקת, והפיגמנטציה מתבהרת לאיטה. דבר אחד לא נעלם: סימני המתיחה.
הם מתבהרים, מצטמצמים – אבל תמיד שם, משאירים אותך עם החרדה שמא לא ייעלמו לעולם. במקום להתבאס מהמצב, ולקונן על אבדן הזכות ללבוש ביקיני, למה שלא תתייחסי אליהם כחלק מסיפור הלידה שלך? פרוייקט של אתר "באבל" מציע לנשים להתייחס לסימני המתיחה שלהן כמו לפסים של נמר, ולשאת אותם בגאווה.
"אין שום סיבה להתבייש בגוף החדש שלך"
כאשר נשים מבוגרות מסרבות לצבוע את שיערן ומתגאות ברעמה מאפירה, או לא נכנעות למשטרת הבוטוקס ומתגאות בכל קמט שהרוויחו ביושר, הגיע גם תורן של האמהות. תחת המוטו: "הגוף שלך לא הרוס – את נמרה, שהרוויחה את הפסים שלה ביושר, מזמינים עורכי האתר את הנשים לשלוח תמונות של בטנן המפוספסת, זכר להריון שעברו.
"הרווחנו את הפסים האלה", נכתב באתר, "ולכן אין צורך להתבייש בהם, נכון? אנחנו בהחלט חושבים כך, ולכן רוצים להראות גם את הסימנים שלך. בדיוק כמו שנמרה לא יכולה לשנות את הפסים שלה, כך גם את לא יכולה לשנות את סימני המתיחה שלך – ולכן נשאר לך רק לשאת אותם בגאווה. קדימה: בואו נשאג ביחד!".
באתר לא עוצרים בהריוניות, והשיקו פרויקט נוסף: הגולשים הגברים מתבקשים לשלוח תמונות "כרסי הזדהות" - אבות שפיתחו בטן משל עצמם בזמן ההריון של בת הזוג.
הסיבה לסימני המתיחה: גנטית
סימני מתיחה הם למעשה קרעים של סיבי האליסטין בעור, כתוצאה מגדילת הרחם וההשמנה שנלווית להריון.
הם נוטים להופיע בחזה, בישבן, בירכיים ובעיקר בבטן, וברגע שהם נוצרים, כלומר ברגע שיש קרע, הוא לא יתאחה לחלוטין לעולם. עם זאת, אחרי הלידה יש דהייה מסויימת של הצבע הדומיננטי של סימני המתיחה, שהופך מורוד/אדום/סגול לבהיר יותר, כך שהסימנים נראים פחות לעין.
למרבה הצער, אין טיפול מונע או משקם לסימני מתיחה. יש רופאים שטוענים כי רכיבים פעילים שונים בתכשירים קוסמטיים יכולים להקל על הבעיה, אבל כולם מסכימים שמדובר ברולטה גנטית – יש מי שמועדת לסבול מסימנים, ותצטלק גם אם תגדל בטן מינימלית בלבד, ולעומתה נשים שיכולות להשמין ולרזות כאוות נפשן מבלי לראות אפילו סימן אחד.