לפני ההריון היחסים ביניכם היו מרוחקים, קרירים משהו. פגישה פעם בכמה חודשים לחדש מרשם לגלולות, בדיקת פאפ שנתית אם את בחורה אחראית, ומקסימום אי אלו ביקורים מזדמנים כשמשהו לא עבד כמו שצריך במערכת. אבל מאז ההתעברות? סיפור אחר לחלוטין. למעשה, יש נשים שרואות את הגינקולוג שלהן יותר מאת בן זוגן החוקי במהלך חודשי ההריון, במיוחד אם מדובר ברופא שגם עושה סקירות, מי שפיר ושאר פיצ'רים הריוניים. כל תוצאה של בדיקה משגרת אותך למשרדו, כל מיחוש קטן בשיפולי הבטן גורם לך לחייג למזכירה (בחיוג מהיר, כמובן) ולקבוע פגישה דחופה – ונדמה לך שאת רוב ימייך את מעבירה פשוקה וחשופה על כיסא הבדיקות, או מכוסה בג'ל קריר ודביק ומתרגשת עד דמעות מעוד מפגש עם היצור הכחלחל באולטרסאונד. אבל מעבר לצד הרפואי הרציני, ופרט לשמחת ההתרגשות על עוד הזדמנות לראות את העובר שלך, לכולנו עוברות מחשבות מוזרות בראש כשאנחנו אצל רופא הנשים. מה למשל? הנה כמה דוגמאות אמיתיות ומשעשעות עד דמעות.
הוא חושב שאני שרלילה? מחובתו של הרופא לשאול אותך על ההיסטוריה המינית שלך. זכותך לפרט כמה שבא לך, אבל מי מאיתנו שפלטה בטעות עם כמה פרטנרים הייתה, או הכניסה את הרופא לפינת המטפל הזוגי והתוודתה שלא בטוח שההריון הוא ממי שמופיע כבן זוגה החוקי בתעודת הזהות – נדונה לתהות בכל בדיקה האם הוא שופט או בדממה, או סתם מתרכז בספקולום שהוא בדיוק מחדיר לה.
הוא חושב שאני מוזנחת? במיוחד בהריון, לא קל להקפיד על שגרת טיפוח המפשעות, וגם נשים שבימים כתיקונם מקפידות על שטח סטרילי עלולות למצוא את עצמן עם שיח קוצני. יש להניח שהרופא כבר ראה מקרים גרועים יותר, ועדיין כל ביקור לא מרוט אצלו גורם לך להתפדח קשות.
הוא חושב שאני מסריחה? בדיוק כמו שלא תגיעי לרופא שיניים מבלי לעבור קודם צחצוח פלוס חוט דנטלי ולקינוח מי פה, כמובן שלא עולים על כיסא הבדיקות – במיוחד בתחילת ההריון, אז רוב הבדיקות הן נרתיקיות – מבלי להתקלח היטב קודם. ועדיין, ההריון משנה לפעמים את האיזון בנרתיק, כך שריחות והפרשות שונות בהחלט עלולים להכניס אותך לסרטים ולתהות האם הוא מעווה את הפנים בגללך, או סתם סובל מטיקים.
איך אני נראית מהזווית הזו? הנטייה הנשית הטבעית להשוות את עצמנו לכל יצור ממין נקבה לא נשארת בחדר הקבלה של רופא הנשים, ותקום האישה שמעולם לא תהתה איך הנרתיק שלה נראה בהשוואה למטופלות האחרות של הדוקטור.
הפולקעס שלי נראים שמנים ככה? משהו בתנוחה החצי שכובה, יחד עם הפישוק הכפוי, גורמים לאשלייה אופטית מאוד לא מחמיאה. רוב הסיכויים שהרופא לא ממש מתעניין בשגרת הפילאטיס שלך, ושהוא כבר ראה ירכיים עסיסיים ורוטטים יותר בחיים, אבל את הסרט הזה אי אפשר לעצור.
איך הוא מסתכל על אשתו? כלומר, איך הוא מסוגל לחזור הביתה אחרי יום עבודה כזה, ולא מתבאס מעצם המחשבה לעשות אותו דבר בשעות הפנאי?
ומה אם אני אפגוש אותו ברחוב? איך אני אמורה להסתכל בעיניים לבן אדם שראה לי את השחלות בלייב, מבפנים? אני אמורה להגיד לו שלום.
מעניין אם הוא רואה שאני לא באמת מתרגלת את רצפת האגן כמו שאמרתי לו. ואם הוא באמת חושב אני יכולה ללדת בלי אפידורל, אחרי שבכיתי כמו ילדה בת שנתיים כשהוא רק התקרב אליי עם מכשירי העינויים שלו.
>> שבעה סימנים שרופא הנשים שלך גרוע
>> עכשיו אני רואה שאת ג'ינג'ית אמיתית: הערות חסרות טקט של רופאים
>> רופא מעקב בהריון: גבר או אישה?