קצת כמו שוקולד שלא משמין, או כסף שצומח על העצים, גם "לידה בלי כאבים" נשמעת קצת כמו פיקציה והרבה כמו המצאה מרושעת, שנועדה לטעת תקוות שווא בלבה של מי שטרם ילדה. ואולם, ישנן נשים – מועטות אמנם – שפשוט לא מרגישות כאב בזמן הלידה, או חוות כאב מינימלי ביותר – גם בלי להיעזר באפידורל, דמיון מודרך או שיטות אחרות לשיכוך כאבים. האם מדובר בכוח סבל גבוה במיוחד או בתופעה נדירה? איך זה קורה? והאם יכול להיות שליתרון העצום הזה יש גם צדדים שליליים? קבלו הסבר על תופעה מרתקת.
"יותר כואב לי לבקר בשירותים מללדת"
איילת גבעון אסף, מדריכת התפתחות תינוקות מקריית מוצקין, ילדה את שתי בנותיה, בנות ארבע ושנתיים, בלידות כמעט נטולות כאב. "אף פעם לא חשבתי שיש לי כוח סבל גדול במיוחד. אמנם טיפולים קוסמטיים, כמו אפילציה, לא מזיזים לי, וכך גם בדיקות דם, אבל לא חשבתי שזה משהו נדיר".
"זה לא שלא הרגשתי כלום בלידות", היא מספרת. "אבל אלו היו כאבי בטן נסבלים לחלוטין, בכלל לא משהו שמזכיר את מה שנשים אחרות מתארות. עד שלב די מתקדם בלידה הייתי בטוחה שאני פשוט סובלת מטחורים, כמו שקרה לי כבר במהלך ההריון, ואפילו אמרתי לאבא שלי אחרי הלידה שיותר כואב לי להיות בשירותים מאשר ללדת".
איילת מספרת שהתגובות שהיא מקבלת מאנשים מאוד משועשעות: "צוחקים עליי שאני פשוט משריצה אותם. זה לא רק שתחושת הכאב שלי חלשה כל כך, גם הפתיחה שלי מתקדמת נורא מהר. אני חושבת שאבא שלי, הרפלקסולוג עדי גבעון עזר לי עם זה, כי באמת לא לוקח הרבה זמן מרגע שהלידה מתחילה ועד שאני בפתיחה מלאה ויולדת".
אחרי שתי לידות ממוזלות כאלה, איילת בכל זאת קצת חוששת מהפעם הבאה. "אני כמובן רוצה עוד ילדים, ולמרות שאני ממש מקווה שיהיו לי עוד לידות כמו הקודמות, לפעמים אני מרגישה קצת כמו מישהי שלא ילדה אף פעם, ולא יודעת למה לצפות מלידה 'רגילה', אם בפעם הבאה לא אזכה ללידה כזו. טפו טפו טפו!".
"מאוד לא נפוץ ואפילו נדיר"
"לידה בלי כאבים היא דבר מאוד לא נפוץ, ואפילו נדיר", מסביר ד"ר ערן הדר, מומחה לרפואת נשים במרכז הרפואי בילינסון מקבוצת הכללית. "לרוב אנחנו נתקלים בתופעה הפוכה: צירים שבקושי מופיעים במוניטור, אבל מסבים כאב רב לאישה". לד"ר הדר אין הסבר מדוע יש נשים שמתפתלות מכאבים בפתיחה של חצי אצבע, בעוד שבנות מזל ספורות מרגישות אי נוחות קלה כשהתינוק מגיח לעולם. "אנחנו לא בטוחים למה זה קורה, ולמעשה: אנחנו בכלל לא יודעים מה גורם בפועל לכאב של הצירים. יש מי שחושב שזה בגלל הפתיחה, אחרים אומרים שזה בגלל ההתכווצויות, אבל מכיוון שאנחנו לא יודעים למה הלידה כואבת מלכתחילה, אנחנו כמובן לא יכולים להסביר למה לנשים מסוימות היא כמעט לא כואבת".
לדבריו אין דרך לחזות מי מהנשים תחווה לידה קלה ולא מורגשת. "זו לא שאלה של מבנה האגן או של כל מדד פיזיולוגי אחר. כן קיים קשר מסויים לסף הכאב בתחומים אחרים בחיים, לגיל היולדת (לנשים צעירות מאוד כואב יותר) ולמצבה הנפשי. ככל שהאישה במצב נפשי מסובך יותר, הלידה נוטה להכאיב לה יותר, אבל זה כבר מתחום הנפש, ולא הרפואה".
ואולם, לא הכל ורוד: ד"ר הדר מציין כי במקרים של לידה מוקדמת, מי שלא מרגישה את הצירים עלולה להגיע לקבל טיפול כשכבר מאוחר מדי לעצור את הלידה, או להסתבך עם לידת בית לא מתוכננת, שיכולה להיות מסוכנת, במיוחד בשבועות מוקדמים מדי.
"המוניטור הראה צירים מטורפים, אפילו לא הזעתי"
סיכון נוסף בלידות נטולות כאב הוא חוסר יכולת של הצוות הרפואי להעריך נכונה את מצבה של היולדת, ולהניח שהיא בשלב מתקדם הרבה פחות מהשלב שבו היא נמצאת באמת.
אסנת, שילדה את בתה הבכורה בקיסרי חירום, מספרת: "בשבוע 38 עשו לי הערכת משקל, וגילו שהתינוקת פשוט עצומה: קצת יותר מארבעה ק"ג. לא רצו לחכות שתתפתח לידה ספונטנית, כי חששו שבשבועות שנותרו היא תגדל עוד ועוד, והחליטו ליילד אותי מיידית". מכיוון שהייתה לאסנת דינמיקה צווארית מסויימת, הוחלט להתחיל בעירוי פיטוצין, תרופה ש"יוצרת" צירים ומכווצת את הרחם, כדי לקדם את הלידה.
"כל הזמן הגבירו את המינון של הפיטוצין", היא נזכרת, "אבל אני לא הרגשתי כלום. פשוט כלום, אפילו לא התכווצויות של מחזור. המוניטור אמנם הראה צירים מטורפים, אבל מכיוון שממש לא נראיתי כמו מישהי שיולדת, ואפילו לא הזעתי או נאנחתי קצת, הצוות פשוט הניח שיש בעיה במכשיר, והגבירו את המינון של הפיטוצין. בשלב מסויים התחלתי להרגיש לא טוב, ורעדתי בכל הגוף. כשמדדו לי חום, ראו שיש לי 42 מעלות חום. מהר מאוד הבינו שהרחם שלי פשוט נקרע, והטיסו אותי לחדר הניתוח".
בגלל הצירים החזקים, שאסנת לא הרגישה, התינוקת נכנסה למצוקה עוברית, והפרישה מקוניום למי השפיר. בשלב מסוים הרחם לא עמד בלחץ, נקרע – וחלל הבטן של אסנת התמלא במקוניום סמיך, שגרם לזיהום חמור.
"אני כבר לא זוכרת הרבה, אבל התעוררתי עם צלקת עצומה לאורך הבטן. את הבת שלי, שלא נשמה, לקחו לפגייה, והיא הייתה שם כמעט שבוע, מלאה בצינורות. היא הייתה התינוקת הכי גדולה שם, כי כמו שאמרתי היא הייתה יותר מארבעה קילו, אבל פשוט לא נשמה טוב גם כמה ימים אחרי הלידה. נכון שכאבי הצירים נחסכו ממני, אבל נראה לי שברור שהייתי מעדיפה לעבור גם יומיים של צירים בחדר לידה ולא לחוות סיפור כזה מפחיד, שרק בנס יצאנו ממנו בחיים, אני והילדה. אגב, גם בלידה השנייה שלי לא הרגשתי אף ציר, אבל זה כבר בגלל שעם ההיסטוריה שלי לא לקחו סיכונים, ועשו לי קיסרי אלקטיבי בשבוע 38".