הולי גריפית'ס אמורה ללדת את בתה השנייה בכל יום. בסוף חודש תשיעי, היא שוקלת 51 קילו, ומתקיימת מ-800 קלוריות. "הריון ואנורקסיה הם שילוב שלא הולך ביחד. זו הפעם הראשונה שאני רוצה עזרה", היא כותבת בבלוג בו היא חושפת את סיפורה ומקווה לנצח בקרב
הולי גריפית'ס בתמונה בשבוע 35 | צילום:
מתוך הבלוג ringaring-aroses
הריון אמור להיות תקופה שבה הגוף נמצא בשיא נשיותו העגלגלה. הבטן המתעגלת, החמוקיים המתמלאים – חגיגה של קימורים, ופס של כמה חודשים מספירת קלוריות. עם זאת, יש נשים שלא מתות על הרעיון, וממשיכות להרעיב את עצמן – כמו הולי גריפית'ס, שלמרות שקשה לראות זאת בתמונה נמצאת כבר בחודש התשיעי להריונה.
"את מאבדת שליטה על הגוף שלך"
גריפית'ס, 21, שבאופן לא מפתיע נאבקת 13 שנים בהפרעות אכילה, שוקלת רק 51 ק"ג (ו-300 גרם). היא מתקיימת מ-800 קלוריות ביום – כשליש מהכמות הממוצעת הדרושה לאישה הרה. לגריפית'ס ילד בן שנתיים, ולדבריה "בהריון הקודם עליתי המון במשקל, ולכן אני מאוד מקפידה בהריון הזה כדי שזה לא יקרה שוב". לדבריה, המאבק העיקרי שלה מתקיים בראשה. "אני נלחמת יותר מתמיד בהפרעת האכילה עכשיו שאני מצפה לתינוקת נוספת. אני מרגישה שהקול בראשי מהדהד כל הזמן שאני מאבדת שליטה על הגוף שלי".
בבלוג אישי שהיא מנהלת וחושפת בו תמונות אישיות וחוויות מחייה, כותבת גריפית'ס: "אני יודעת שעליי לאכול למען התינוקת אבל קשה לי לסנן את הקולות בראשי שאומרים לי שאני שמנה. האנורקסיה הרסה את גופי ואנורקסיה והריון הם שילוב שלא הולך ביחד. כשהריתי זו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הרגשתי שאני רוצה עזרה".
ההרעבה החולנית של האם לא משפיעה על העובר
"הקולות אומרים לי שאני שמנה". הולי, שבוע 32 | צילום:
מתוך הבלוג ringaring-aroses
לפי רופאיה של גריפית'ס, התינוקת שבבטנה לא מושפעת מההרעבה החולנית של אמה, והמדדים שלה תקינים. עם זאת, הריון בתת משקל, כאשר האם מרעיבה את עצמה בתפריט דל דל כך, אינו מומלץ בשום אופן. "במחקר מקיף שנערך אצלנו, גילינו שקודם כל לנשים הסובלות מהפרעות אכילה – בין אם אנורקסיה או בולימיה – קשה הרבה יותר להיכנס להריון", אומר פרופ' אייל שיינר, מנהל מחלקת יולדות ד' במרכז הרפואי סורוקה, מקבוצת הכללית. "וגם כאשר אנורקסיות מצליחות להרות, יש אצלן נטייה ללדת לידות מוקדמות ולהפיל בשלבים מוקדמים, וכן ללדת תינוקות קטנים ובעלי היקף ראש קטן יותר, ונזקקו ליותר ניתוחים קיסריים. עם זאת, לא נרשמה עלייה בתמותה העוברית, וציוני האפגר של התינוקות לאנורקסיות לא היו נמוכים מהממוצע. את זה אפשר לייחס כמובן לעובדה שהעובר הוא פרזיט על, שמסוגל לקחת כל מה שהוא זקוק לו מגופה של האם גם בתנאים קשים מאוד, כפי שהוכח במחקרים שנערכו ברחבי העולם בתקופות של רעב כבד. מי שמשלמת את המחיר זו האם, שמאגריה מתרוקנים ומותירים אותה במצב לא אידאלי, בלשון המעטה.
ברת מזל שהוא נולד בסדר. עם בנה הבכור, דילן | צילום:
מתוך הבלוג ringaring-aroses
"חשוב לציין כי גם האופציה השנייה – עלייה לא מבוקרת במשקל במהלך ההריון – אינה מומלצת, וחשוב למצוא דרך ביניים בריאה. אני אישית שולח הרבה מטופלות שלי, כאלו שסובלות מהפרעות אכילה בדרגות חומרה שונות וכאלו שלא, לייעוץ אצל דיאטנית, שהרבה פעמים עושה להן סדר בראש ונותן להן תחושה טובה של אכילה נכונה".
