החיים של כולם מושלמים בפייסבוק. החברה שרק אתמול טינפה באוזניכם על בעלה מעלה תמונות מ"שבת קסומה עם האהוב שלי", גיסתכם (ששורפת סלט פירות) מעלה צילומים של "החמין המושלם", ושלל זוויות מחמיאות גורמות גם לשכנה שלכם, שכבר שנים מציצה על מידה 50 מלמעלה, להיראות כמו גל גדות אחרי שבועיים צום. כאשר מנסים להיכנס להריון, ומגלים פתאום שזה לא קורה בלילה הראשון ששוכחים לקחת בו גלולה - הצגת הפייסבוק הזו יכולה להפוך לחצים שדוקרים ישר בלב, בבטן, ברחם. מישל ולנטי, כתבת באתר Medium, החליטה להתוודות על הקנאה והתסכול - וגילתה שהיא ממש לא לבד.
"כשאת מנסה להיכנס להיריון, הפיד שלך בפייסבוק הופך פתאום לשטף בלתי פוסק של פוסטים בסגנון 'תגידו לנו מזל טוב!' ותמונות של בטנים היריוניות עגלגלות. במציאות, לוקח לזוג בריא שישה חודשים (בממוצע) כדי להרות - זמן מספיק כדי לפתח לא מעט מרירות כלפי כל מי שנראה לנו שהצליח מהר מאתנו, ובלי החששות והספקות המטרידים שמלווים אותנו כל חודש, כשמגיע המחזור. הקנאה והמירמור גורמים לכם להרגיש כמו אנשים קטנים שלא מסוגלים לפרגן, ורק גורמים למצוקה שלכם להפוך משמעותית יותר. כשאני ניסיתי להרות, הרגשתי איך אני הופכת מרירה וכעוסה יותר עם כל תמונת היריון או סטטוס היריוני שעלה לפיד שלי. פשוט לא הבנתי איך כולן נכנסות להיריון כל כך בקלות. במקום להתחבר לאנשים, במשך כל התקופה הזו - הרשת החברתית הייתה מקור לתסכול, שגרם לי ליותר בדידות. אבל לאט לאט הבנתי שאין באמת סיכוי שאני היחידה שנדרשו לה זמן ומאמצים להרות - והחלטתי לברר את העניין.
עוד ב-9 חודשים:
>> האם ישראל נדיבה מדי בטיפולי ההפריות שהיא מאפשרת לנשים?
>> הקריבה את חייה בלידה כדי להציל את בנה
>> האב מצא אישה אחרת מניקה את בנו בתינוקייה
"פניתי לחברות פייסבוק שלי - נשים שלא הכרתי היכרות אישית מדי בחיים האמיתיים - וביקשתי לשוחח איתן על הדרך שעברו להיריון המיוחל. מה שהן סיפרו לי שינה את תפיסת העולם שלי לתמיד. הנה הסיפורים שלהן, שבתקווה יגרמו לכולם להבין שאין לאף אחד מאתנו דרך לדעת מה קדם לתמונת ההיריון המושלמת שאנחנו רואים על הקיר הפייסבוקי של מישהי.
סברינה: "בגובה של קצת יותר ממטר וחצי, עם פנים ילדותיים להפליא, סברינה לא נראית מאיימת במיוחד. אבל כשהיא מתחילה לספר לי על ההפלה שעברה בחג המולד, ימים ספורים אחרי שהיא ובעלה בישרו לכל העולם על ההיריון - אני מבינה שהיא אישה חזקה הרבה יותר ממה שנדמה היה לי.
דלשאד: "בכל הקשור לרשתות חברתיות, דלשאד הייתה מושא הקנאה העיקרי שלי לאורך ההיריון שלה. היא העלתה המון תמונות היריון מקסימות, וכתבה פוסטים מרגשים על הלידה המעצימה שחוותה. את סיפור החיים המורכב שלה - שכלל, בין היתר, התבגרות כילדה מאומצת, אם שגוססת מסרטן והפלה טראומטית לפני ההיריון המוצלח - שמעתי רק כשנפגשנו פנים אל פנים, לצורך הריאיון. באותה פגישה היא סיפרה לי איך גם ההיריון שהביא לה את בתה היה רצוף דרמות, שמירת הריון ואפילו תפר צווארי (סגירה מלאכותית של צוואר הרחם, במטרה למנוע לידה מוקדמת).
כריסטין: "לאורך כל חייה, כריסטין חלמה להיות אמא. היא סיפרה לי שהתחילה לעשות בייביסיטר מגיל שש, ותמיד ידעה שהייעוד שלה הוא להביא ילדים. כשבנה הבכור, אית'ן, היה בן שנה וחודשיים היא הרתה שוב, אבל ממש מתחילת הדרך ידעה שמשהו לא בסדר. כשהגיעה לסקירת המערכות הראשונה, היא ראתה עובר 'שונה מאוד ממה שהבן הבכור שלי היה באותו שלב', ועד מהרה אישרה הרופאה את החשש, והודיעה לה שהעובר שברחמה לא ישרוד, ועליה לעבור הפלה.
אליזבת: "לקשיים הרגילים של זוג עם קשיי פריון, נוספו במקרה של אליזבת קשיים ביורוקרטיים בטיפולי הפוריות, עקב העובדה שהיא חולקת את חייה עם אישה. היא ובת הזוג שלה, איימי, החליטו שאליזבת תהיה הראשונה להרות. במשך שנתיים אליזבת הקפידה על תזונה מושלמת ופעילות גופנית מתונה, תזמנה באדיקות את ימי הביוץ והתכוננה לכל הזרעה כאילו היא-היא הפעם המנצחת. מכל הנשים שראיינתי, אליזבת היא היחידה שטרם הצליחה להרות וללדת, אבל האופטימיות האינסופית שלה, הנחישות והדבקות במטרה יהפכו אותה ואת איימי לאמהות ממש בקרוב - אני בטוחה בכך.