"הבטתי בו והוא השיב לי מבט, וניסיתי – אלא שהוא נעצר קצת מעל הברך, רחוק מאוד מהישבן שטיפחתי במשך תשעה חודשים" - חודש וחצי אחרי הלידה, שר סנדה, כוהנת הפיטנס, ניסתה להשתחל לג'ינס הישן
צילום: Photo by Flash90, פייסבוק. צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
הפעם הראשונה שלי הייתה חודש וחצי אחרי לידה. השמש באה לטובתי, והייתי מפוצצת באנרגיות חיוביות. חשבתי שזה זמן מעולה לחזור למערכת יחסים עם הג'ינס שאני כל כך אוהבת. הבטתי בו והוא השיב לי מבט, וניסיתי – אלא שהוא נעצר קצת מעל הברך, רחוק מאוד מהישבן שטיפחתי במשך תשעה חודשים.
האמת שהייתי בטוחה שמיד אחרי הלידה אחזור בקלילות לשגרת יומי וכמובן שגם למשקל ההוא של פעם, שהרי זוהי דרך חיי אבל לפעמים המציאות טופחת על פנינו ומציבה מראה ברורה. עבדתי כל כך קשה עד שהגעתי למקום שבו הייתי לפני ההיריון וכך בשנייה אחת הכל נעלם.
בפועל, ההריון השאיר אותי עם 8 קילוגרמים מיותרים ועקשניים פלוס הרבה שומן שנצבר בבטן רופסת וגוף שדורש עבודה. אני עדיין מלאת כאבים כתוצאה מתפרים מרובים בעקבות הלידה הקשה שעברתי ולהתאמן כרגע נראה לי בלתי אפשרי. תוסיפו לזה תינוק מתוק, ניהול עסק עצמאי ולימודי תואר שני ולא ממש נשאר לי זמן לעצמי – לאכול נכון ולהתאמן – וכך מצטרפים עוד קילוגרמים מדי שבוע.
לנסיבות החיים מסתבר לא ממש מזיז שאני ״כוהנת פיטנס ומנטורית״ | צילום:
Photo by Flash90, פייסבוק. צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
ככה זה. לנסיבות החיים מסתבר לא ממש מזיז שאני ״כוהנת פיטנס ומנטורית״. בסופו של יום, אני קודם כל אישה אחרי לידה שמתמודדת עם מצבי רוח משתנים, הורמונים משתוללים, כאבים אינסופיים, לילות חסרי שינה וגם גוף שהשתנה. אני יודעת בכל לבי שהאוצר שבו זכיתי שווה כל כאב, כל גרם שנוסף, כל הורמון שמשתולל וכל לילה ללא שינה - אבל כן, יש ימים שאני מתגעגעת לעצמי, לגוף שלי ולהרגשה הנפלאה שממלאת אותי כשאני יודעת שאני מתמידה בדרך החיים שבחרתי לי; אוכלת נכון ובריא, מתאמנת ומרגישה סיפוק אדיר מכל התקדמות.
קיים פער בין הגעגוע לעצמי לבין האושר העילאי | צילום:
Photo by Flash90, פייסבוק. צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
הפער בין הגעגוע לעצמי ולגוף של לפני (וגם לבגדים המהממים שלי) לבין האושר העילאי שממלא אותי כשאני מביטה על אותו יצור מושלם שבראתי הוא חתיכת קונפליקט לא פשוט. המאבק הזה בין הנפש לגוף ובין הרצוי למצוי - הוא מאבק מוכר שמלווה אותי והרבה נשים שאני מכירה לאורך אינספור שינויים בחיים ואני תמיד מזכירה לעצמי שלפעמים צריך לקחת צעד אחורה כדי לקבל תנופה. אז הצעד אחורה שלי היה לקנות ג'ינס במידה לארג' ולהתענג עליו, כי בתוך הגוף הזה יצרתי את הדבר הכי מושלם שיש ואני מודה לאלוהים על הזכות הזאת שאינה מובנת מאליה.
החבר הכי חדש שלי - ג'ינס במידה 40 | צילום:
Photo by Flash90, פייסבוק. צילום: שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
הירידה במשקל, הגוף החטוב, הבטן השטוחה – לא שווים לי אם הנפש שלי לא נמצאת במקום שטוב לה, שהרי האושר לא מגיע ממידה סמול, מדיום או לארג', האושר מגיע מאותו הרגע שבו אני מתגברת על כל אותם המכשולים שהפילו אותי אינספור פעמים, האושר מגיע מאותו הרגע שבו אני יודעת שאני בדרך הנכונה עבורי, האושר מגיע מאותו הרגע שבו אני מפסיקה לנסות לרצות אחרים ומתחילה לרצות אותי. אפילו אם הג'ינס נעצר לי בברך. אז כרגע, אני עוצמת עיניים ומזכירה לעצמי שאני רק חודש וקצת אחרי הלידה, ואני אכן במידה 40, אבל אני רואה מולי את המטרה ומבטיחה לעצמי שאני עוד אגיע ליעד.
