לאלישבע בן זאב בת ה-37 יש הרבה במה להתגאות. היא אימא לארבעה ילדים, בגילאי 12 עד שנה וחצי, שלא נותנת להריונות להגביל אותה, ודואגת לשמור על גוף חזק ופעיל. "חמישה שבועות אחרי הניתוח הקיסרי השלישי שעברתי כבר חזרתי למסלול הריצה,״ היא מספרת. ״הקשבתי לגוף שלי והרגשתי שאני יכולה. התחלתי לרוץ 3 ק"מ, ובכל פעם רצתי יותר". מאז היא ממשיכה לרוץ 60 ק"מ במצטבר בשבוע. בשבוע הבא היא תשתתף במרתון טבריה, הפעם היא תרוץ בלי עגלת תינוק.

הרומן של אלישבע, הגרה במושב יונתן ברמת הגולן, עם הריצה התחיל לפני 6 שנים, שלושה חודשים אחרי שילדה את בתה בניתוח קיסרי. "התחלתי לרוץ קצת עם חברה שלי כמה פעמים בשבוע, כשעוד גרתי בקצרין. בהתחלה זה היה מאתגר, אבל בכל פעם הרגשתי יותר חזקה ויותר מהירה, ושמתי לב שעם הזמן הביטחון העצמי שלי התחזק, כי בתחילה רציתי לרוץ בערב, כדי שלא יראו אותי, ועם הזמן הצטרפתי לקבוצת ריצה 'רצי רמת הגולן', ובכל שבוע הרגשתי שאני משתפרת".

אלישבע המשיכה לרוץ גם לאחר שהרתה. "עשיתי אימונים למרתון טבריה. לרוץ בהריון זה שונה לגמרי, הייתי צריכה תמיכה לבטן, והשתמשתי בחגורת בטן מיוחדת. כשהייתי בשבוע 20 השתתפתי בחצי מרתון ירושלים (21 ק"מ), בכל פעם כשהתחיל כאב או כשלא הרגשתי טוב, עצרתי והמשכתי ללכת. בשבוע 28 הרגשתי שהכאבים בבטן מתעצמים והריצה לא נעמה לי, עד אז הייתי רצה פעמיים שלוש בשבוע, והבנתי שכאן אני חייבת להפסיק".
אלישבע מספרת שההפסקה שלקחה מהריצה לא הייתה פשוטה. "בזמן הריצה אני מתנתקת מהחיים שלי ומכל מה שמפריע לי ביומיום. ברגע שזה נלקח ממני, היה לי קשה ומאוד חיכיתי לחזור כבר לריצה. בגלל שאני מורה לשחייה ויש לי בית ספר לשחייה, הייתי במים כל הזמן, עד יומיים לפני הלידה". אלישבע מספרת שבזמן שרצה עם בטן הריונית, זכתה לתגובות והערות מהסביבה. "חצי אמרו שאני משוגעת לגמרי וחצי התלהבו".

חלק מהנשים ההריוניות מודעות לתרומת הספורט לגוף שלהן, גם ובעיקר בזמן ההיריון. אך רובן בוחרות ספורט ׳רך׳ שיכול ללוות אותן עד הלידה כמו יוגה, פילאטיס או שחייה. "כשאת רצה, השרירים בבטן צריכים לעבוד יותר, בזמן ההיריון היו לי כאבים במקומות שמעולם לא הרגשתי. נעזרתי בחגורת ריצה לנשים בהריון, אבל זה עזר רק עד לגבול מסוים". כאמור, חמישה שבועות אחרי הניתוח הקיסרי שעברה, אלישבע כבר חזרה לרוץ. לאחר הלידה היא נהגה לרוץ עם עגלת התינוק שלה, כדי שתוכל להניק אותו במהלך הריצה. התינוק שלה אף השתתף בשנה שעברה במרתון 10 ק"מ בטבריה.

היום, כשאין לה בייביסיטר, היא עדיין רצה עם העגלה. בימים אלה אלישבע רצה 4 פעמים בשבוע, בערבים ובבקרים, לעיתים לבד, לעיתים עם הקבוצה, או עם חברה. "הריצה עוזרת לי להתמודד עם קשיים ומשפרת את ההרגשה שלי. אחרי שאני רצה, אני אימא יותר רגועה, הריצה נותנת לי כוחות. לכן, גם כשאני חולה אני רצה, אחרי 11 ק"מ אני מרגישה ממש טוב. לפעמים הריצה מחליפה את הקפה עם החברה, אנחנו רצות שעתיים ומדברות וזה זמן איכות שלנו. כשרק התחלתי לרוץ, כל הזמן השוויתי את עצמי לאחרים, היום אני שמה את זה בצד, ומתמקדת בתחרות רק עם עצמי. אני מאמינה שאפשר ורצוי לשלב את הריצה בחיים, אם אני, אימא לארבעה ילדים קטנים ובעלת עסק יכולה, כולן יכולות".

מרתון Winner טבריה הבינלאומי שמופק ומשווק על ידי חברת מרתון ישראל מציין השנה 42 שנה לקיומו והוא נחשב למרתון הוותיק בישראל, כאשר מקצה המרתון הוא במסגרת אליפות ישראל של איגוד האתלטיקה. לפרטים ולהרשמה