באותו יום כבר לא עמדתי בזה. חזרתי הביתה בסיום עוד יום עבודה, באוטובוס שלא נדע, אחרי נסיעה של שעה בחלל קטן, סגור ומצחין מריח אנשים רקובים. שוב נלחמתי כל הדרך בבחילות ההריון הנוראיות ביקום ושוב מצאתי את עצמי עושה נשימות, מדיטציה ובאופן כללי נלחמת בפיתוי העז להקיא על הגברת שמדברת בטלפון בצד ימין. ירדתי מהאוטובוס בסיום הנסיעה מתעלמת מהצורך העז לנשק את האדמה היציבה ופסעתי הלומה אך קרבית במיוחד הביתה.
מאז שהתחילו לי בחילות ההריון מצאתי את עצמי נכנסת הביתה עצבנית, מרוטה וכעוסה באופן די קבוע אבל באותו היום התפוצצות ההורמונים בגופי בנוסף לבחילות ומירמור הנסיעה עוררו בי רצון קל לשבור למישהו מפרקת והאופציה הזמינה וההגיונית היחידה הייתה, ובכן, בעלי היקר. הוא, שהיה רגיל לאישה עדינה, נורמלית וחביבה שדי מחבבת אותו נפגש פתאום עם מפלצת שואגת ומפחידה. בשיא חוצפתו הוא קיבל את פניי בשלום נעים והתכוון לקום לחיבוק. הבטתי בו במבט מצמית ונבחתי עליו משהו לא ברור. בתמימותו, הוא לא קרא את איתותי האזהרה ועשה את הנורא מכל ושאל לשלומי.
זה כבר היה יותר מדי עבורי וגרם לי לפצוח בסדרת צעקות פסיכוטית על כך שלא אכפת לו ממני, שהוא לא יודע איך להכיל אותי, שהוא לא מבין אותי ושבאופן כללי אני רוצה להתגרש ולגדל את התינוק לבדי. זה אולי נשמע מצחיק עכשיו אבל זה היה מאוד אמיתי ובעיקר רע. לקח לנו לא מעט זמן למצוא את הדרך לצאת מ"משבר בחילות" הזה וללמוד איך להתנהל נכון עם השינויים. וזאת כמובן, רק דוגמא אחת.
אז...מזל טוב! את בהריון. בואי נתחיל לדבר על מה שבאמת עומד לקרות. תחזיקי חזק. כולם חושבים שהריון מחזק את האהבה, מלבה קרבה, מעודד שיתופיות ותורם לזוגיות. טעות. קשה. אתם צפויים לריב ולא מעט. הוא יתעצבן על כך שאת מנדנדת, חוששת, חופרת יותר מהרגיל ומצפה ממנו ליתר מאמץ. את לעומת זאת, תתאכזבי ממנו על כך שהוא לא מגיב כמו שציפית לפחדים שלך, שהוא לא רגיש מספיק למצב העדין שלך ושבאופן כללי הוא לא נמצא בתוך הגוף שלך ומרגיש את כל מה שאת מרגישה. שזה אגב, באמת מרגיז. את תחשבי בלבך שלל מחשבות פולניה מצויה על הורמונים של "אין בעיה, אני אשב פה בחושך, בזמן שאני נושאת את הילד שלך. ואסבול. לבד. תמות". ושניכם תמצאו את עצמכם לא אחת נכנסים לישון כועסים למרות שלא כדאי להיכנס לישון ברוגז ובלה בלה בלה. למה כל זה יקרה? כי כידוע, נשים מנגה וגברים מיקום מקביל ותקופת ההריון, מה לעשות, מדגישה את זה עוד יותר.
אז מה יקרה אצלך?
בסקירה מהירה, את עומדת להשמין, לתפוח ולהגיע למימדים שמעולם לא חשבת שקיימים. גופך ונפשך ישתנו בהרבה מובנים, רובם פחות חיוביים. יהיו לך בחילות, אולי גם הקאות מלבבות, את תחושי עייפות שלא ברא כמותה השטן, החרדות להריון ישתלטו על נפשך הזכה, הבגדים שאת אוהבת לא יעלו עליך יותר, יצוצו לך כתמי פיגמנטציה מוזרים בכל מיני מקומות, ההורמונים יעשו בך שמות, יתפסו לך שרירים, יפרחו לך פריחות, הקקי שלך יהפוך כהה וקשה, החניכיים והאף שלך ידממו ולקינוח, לקראת סוף הדרך יגיעו בצקות הרגליים הנהדרות, יהיה לך קשה לנשום, לאכול, לישון וכל מילה נוספת המתחילה ב-ל'.
לאורך כל הדרך את תנועי ותנודי בין שמחה ועצב, כאב ועונג, תהומות של אושר ומדרונות לחץ וייאוש. את כל מאגר העונג הזה את תכילי ולרוב גם בשמחה, כי את אישה. ומתוקף היותך אישה את מבינה כי למרות כל הקושי, את עוברת כרגע את הדבר הכי מדהים בעולם, שיוביל לאושר הכי גדול שאי פעם תרגישי. את יודעת שהמחיר הזה של השחתת הגוף, כיסוח הנפש וההתמודדות הלא פשוטה לאורך חודשים הם בגלל שאת למעשה יוצרת בתוך גופך...בן אדם.
מה יקרה אצלו?
ביקום המקביל, נמצא בעלך/אישך/בן זוגך שיחיה. הוא, מטבע הדברים, חולק עמך את חווית ההריון ועובר איתך את כל השלבים המדוברים. רק שבתחושה שלו הוא זה שסובל יותר. האישה המתוקה שאיתה הוא התחתן ואיתה כרת ברית אהבה לנצח נצחים, אישתו הסובלנית, החמה והרגועה הפכה פתאום, בהינף מקלון בדיקת הריון לאישה הורמונלית, עצבנית, כעוסה וממורמרת לפרקים. לתחושתו, האישה המקסימה שפינקה, עשתה, הכינה והעניקה לו תשומת לב כללית השתנתה ועכשיו היא בעיקר יושבת על הספה עם רגליים בצקיות מורמות, עם שתי ידיים על הבטן ומבקשת כל מיני דברים, שהוא צריך להביא. הוא פתאום צריך לתרום יותר בבית, לבצע מטלות שלפנים חשב שמבצעים אותן גמדים קטנים ולעזור בכל מה שצריך. מטרטרים אותו, משגעים אותו, חופרים לו, קודחים לו, בוכים לו ובאופן כללי מתקשרים איתו יותר מדי לטעמו. נכון, ההריון הזה הוא גם שלו, הוא אוהב אותך ואת הילד העתידי עד מאוד אבל לא בוער לו להיות חלק מכל תחושה שעוברת בליבך או גופך ולא חשוב לו לשמוע כל פיסת אינפורמציה הריונית או מחשבה קיומית המחלחלת בתוכך.
אז מה עושים?
מיישמים את קלישאת הזוגיות הידועה ופשוט מתקשרים. מנסים להבין את הצד השני ואת מה שהוא עובר. מפנימים ששני הצדדים מתמודדים עם דברים חדשים, מסתגלים למצב ומנסים לעשות את המיטב. כן, את עוברת שינוי מטורף וחווה עולם חדש שאף אחד, חוץ ממך, לא יבין. רק את יודעת איך זה מרגיש, כמה זה כואב, מציק או מדהים. את היא זו שצריכה לעמוד ב-1,678 בדיקות מציקות ומלחיצות, לך האחריות לזכור כל מה שצריך לעשות בתשעת החודשים הללו ולתקתק הכל, גופך הוא זה שעובר תופעות פיזיות קשות, נפשך היא החווה קושי מנטלי ולקינוח את היא זו שתחווה את הלידה בפועל. מצד שני, הוא זה שמכיל את כל הטוב הזה. הוא זה שמקשיב, מייעץ, מחבק ועוזר. הוא זה שעושה כלים כי כואב לך הגב כשאת עומדת, הוא זה שמנקה את הבית כי לך אסור להתכופף. הוא זה שהולך לקניות כי לך אסור לסחוב והוא זה שיהיה שם בזמן הלידה כאריה דואג המגן על הלביאה שלו.
בסופו של דבר, אנחנו הצלחנו להרגיע ולהירגע. שוחחנו לא מעט, הכרנו בכך שאנו בתהליך הסתגלות למצב חדש והתנחמנו בעובדה שאנו מתאמנים לקראת ההסתגלות הגדולה עוד יותר שממתינה מעבר לפינה.
אז תנשמו. גם אתם תעברו את התקופה הזאת. ולמרות כל החיכוכים שבהחלט יהיו, אתם תגלו שההריון כן חיזק את האהבה, ליבה את הקרבה, עודד את השיתופיות ובהחלט תרם לזוגיות. אלא אם כן הוא יהיה חולה במהלך תשעת החודשים האלו ואת תצטרכי לטפל בו. זה, כבר עילה לגירושים.
לעוד הגיגי הריון, טיפים והמלצות: כנסו לאתר של דבורי ויינר Beerburim