"עברו 5 שנים מאז לידתו של בני ליאם", פתחה ניקול וויליס להב את הפוסט שפרסמה בשבוע שעבר בפייסבוק. "ליאם נולד בשבוע 27 ונפטר בגיל 51 יום מסיבוכי פגות", המשיכה וויליס להב את הפוסט העצוב. את יום הולדתו החלטתי להקדיש למען העלאת מודעות לקרישיות יתר בכלל ובהריון בפרט. את הסיבה שבגללה ליאם נולד טרם זמנו למדתי מאוחר מדי, כשהסתבר לי שגם אני, כמו עשרה אחוז מהנשים נוטה לקרישיות יתר. 1 מתוך 10 נשים שמתוכן כ-2 עד 3 אחוזים יחוו סיבוכים בהריון".
בהמשך מפרטת וויליס-להב את הסיבות שהביאו אותה לכתוב את הפוסט הזה, והיא מצרפת גם עצומה שכותרתה "בדיקת קרישיות יתר לפני הריון". הסיבה לשיתוף העצומה הזו, כך על פי וויליס-להב, היא לצורך העלאת המודעות לנושא כאוב זה. לטענתה, הסיפור שלה הוא רק אחד מיני רבים של נשים שלא מודעות למצבן הבריאותי, וסובלות מסיבוכים רבים בהריון, שמסתיימים גם במות התינוק.
"הסיבה שכתבתי את הפוסט היא שמאז שאני ערה לתופעה אני שומעת הרבה סיפורים מסביב על לידות מוקדמות, לידות שקטות, הפלות חוזרות וקשיים בכניסה להריון", אומרת לנו וויליס-להב, ומוסיפה שאף אחת מהנשים שהיא שומעת עליהן, אינן מופנות לבדיקת קרישיות. "מה שעוד יותר הפריע לי היא העובדה שהמידע הזה לא מוצג בפני נשים כלל, ואין להן את האופציה לבחור לעשות את הבדיקה הזו אפילו על חשבונן באופן פרטי".
היא ניסתה להיכנס להריון במשך שנה וחצי. הרופאים אמרו שיש לה אי פוריות בלתי מוסברת. "למרות שעברתי המון רופאים, אף אחד לא המליץ על בדיקת קרישיות", היא מספרת. בסופו של דבר נכנסה להריון לפני 5 שנים, וילדה את ליאם בשבוע 27. הוא נותר בפגייה במשך כמעט חודשיים, עד שנפטר מסיבוכי פגות. "רק לאחר שליאם נפטר, ואחרי שעברתי כמה רופאים שאמרו לי ש'זה קורה', מצאתי רופא שעשה לי ברור מקיף. גילו שיש לי שני גנים שגורמים לנטייה לקרישיות יתר".
באתר של בית החולים איכילוב, אותו מצטטת וויליס-להב בעצומה, נכתב כי "בשנים האחרונות הסתבר כי לקרישיות יתר קשר ברור לסיבוכי הריון, כולל הפלות חוזרות בטרימסטר הראשון, רעלת הריון חמורה, פיגור צמיחה תוך רחמי של העובר, היפרדות שליה ומות עובר ברחם בטרימסטר השני והשלישי. גם לידה מוקדמת קשורה בחלקה לקרישיות יתר. סיבוכים אלו הינם הסיבות המובילות לתמותה ותחלואה אימהית ועוברית בהריון. כאשר סיבוכים אלו מתרחשים בהריון נאלצים הרופאים לעיתים ליילד לפני הזמן, והתוצאה היא לעתים קרובות פגות על כל סיבוכיה. ההישנות של סיבוכי הריון אלו בהריונות הבאים הינה גבוהה ומגיעה עד לכדי 60 אחוז. מחקרים שנעשו בארץ ובעולם ופורסמו בטובי העיתונים המדעיים בשנים האחרונות, מצאו כי לשתיים מכל שלוש נשים עם סיבוכי הריון חמורים נמצאה טרומבופיליה (קרישיות יתר) תורשתית או נרכשת. הנטייה המוגברת לקרישת דם גורמת כפי הנראה לקרישת יתר בשליה, וכתוצאה לירידה באספקת הדם לשליה ופגיעה בכלי הדם האימהיים המספקים דם לשליה. שני אלה מהווים גורם חשוב להתפתחות סיבוכי היריון".
אחרי שאובחנה, הטיפול בקרישיות יתר אפשרי וקיים. "טיפול לאם במהלך ההיריון באמצעות נוגדי קרישה כגון הפרין מאפשר למנוע הישנות סיבוכי הריון", נכתב באתר של בית החולים.
"אחרי שילדתי את ליאם ניסיתי להכנס שוב להריון, אך ללא הצלחה", מספרת וויליס-להב", ובכל זאת היום היא אם לשני ילדים בריאים – ליאון בן 4, ואדם בן שנתיים, זאת לאחר שבת הזוג שלה נטע הרתה וילדה. "אני ונטע הסכמנו שעם כל הסיכונים של הקרישיות עדיף שהיא תסחוב את ההריונות, וכך היא ילדה את ליאון ואדם".
לפוסט ולעצומה שלך היו הרבה שיתופים?
"הסיבה שפרסמתי את הפוסט הייתה לחשוף כמה שיותר נשים למידע הזה. בדיקת הקרישיות הזו אינה חלק משגרת בדיקות ההריון, היא לא מוכרת לציבור, כך גם אני לא שמעתי עליה בזמן. לאחר הלידה התמזל מזלי והגעתי לרופא יסודי ומקצועי ששלח אותי לבדיקה שחסכה לי שנים נוספות של עגמת נפש ושאלות ללא מענה. קופות החולים ממנות את הבדיקה למי שעברה שלוש הפלות חוזרות או שתי הפלות מאוחרות או לידה מוקדמת. שמעתי הרבה מאוד סיפורים של נשים שחוו אובדן מפני שלא טופלו. לשמחתי היו לפוסט של הרבה מאוד שיתופים. החלטתי השנה להקדיש את יום ההולדת של ליאם להעלאת המודעות לקרישיות יתר. אני ממליצה לכל מי שיש לה רקע משפחתי של פקקת ורידים, סיפורים משפחתיים של הפלות חוזרות או אי פוריות לא מוסברת – לדרוש להיבדק".