כשמיכל שלו-כהן, בת 28 מרמת גן, הלכה עם בן הזוג שלה לסקירה ראשונה, היא לא ידעה שאחריה החיים שלה עומדים להתהפך. "יצאנו שנה וחצי", היא מספרת, "ונכנסתי להיריון. הוא התלהב ואמר שהוא בעניין, אז השארתי. בחודש השלישי הלכנו לסקירה, ופתאום כשהוא ראה את התינוק הוא נלחץ ושינה את דעתו. הוא ביקש ממני להפיל, אז נפרדנו".
מי תמך בך בהיריון?
"במשפחה לא אהבו את הקטע שהילדה שלהם הופכת להיות חד הורית, אז לא קיבלתי תמיכה משפחתית. היו לי קשרים עם נשים אחרות במצבי דרך קהילה וירטואלית אבל לא פנים מול פנים וחברים וירטואליים זו לא כתף להישען. לא היה לי אף אחד. בדיקות עשיתי לבד, קניות עשיתי לבד. בלידה אמא שלי הייתה איתי".
באילו רגעים במהלך ההיריון הכי הרגשת שחסר לך בן זוג?
"כל הזמן. מהבעיטה הראשונה ועד ללידה. ההתרגשות שבדבר, הצפייה, הבדיקות, הקניות הראשונות. הכביסה שתלויה ומוכנה רק שהילד ייכנס. חשבתי לעצמי שהוא מטומטם שלא רואה את זה. ומצד שני שמחתי שיש לי את היכולת להעניק חיים ולתת את כל כולי לילדה".
מיכל מספרת שלא הרגישה כעס. "לא כעסתי עליו, הייתי מאוכזבת ממנו. זה לא היה גבר של יום אחד, היינו יותר משנה ביחד. אבל אני מעדיפה שלא להיזכר ברגעים הקשים, כי היום יש לי ילדה שאני מטורפת עליה ובשבילי היא כל עולמי".
ארבעה חודשים אחרי הלידה, מיכל הכירה את בעלה הנוכחי. "את ההריון סיימתי לבד. ציפיתי שאשאר רווקה, כי מי ייקח ילדה שלא שלו על חסותו, לא האמנתי. אחרי אין ספור דייטים מאכזבים הכרתי את בעלי, והתחתנו כשילדה הייתה בת שנה וחודשיים. לנשים שנמצאות במצב הזה אני רוצה להמליץ לשכוח מהכל, ולזכור שכל צעד שאנחנו עוברות זה בשביל הילד. הילד יפתח לכן אושר והמון דלתות".
"בעלי עזב את הבית וללידה הגעתי עם אחותי"
הסיפור של ענת, בת 41 מהצפון, מעורר השראה. עם שני ילדים ובחודש השמיני להריונה, בעלה של ענת עבר משבר כלכלי, ובעקבותיו עזב את הבית. לחדר הלידה הגיעה מלווה באחותה, ובעלה לשעבר שמר על הילדים בדירתה.
"זו לא הייתה תמונה יפה, המשפחה שלי זעמה. הוא נטש", היא מספרת היום, ארבע שנים מאוחר יותר. "עברתי תקופה נפשית לא קלה, ולמזלי עטפו אותי אנשים מדהימים. הוא הגיע לבקר אחרי הלידה, אבל זה לא היה נעים, היו המון אנשים מסביב ואני ידעתי שאנחנו כבר לא ביחד. לא הבנתי למה הוא עשה לי את זה".
אחרי הלידה, לבד עם תינוק ושני ילדים גדולים, חזרה ענת לחיים – ובעלה לשעבר תמיד היה שם, ברקע, מבקר בשבתות. "הילדים היו האתגר הכי גדול שלי. לא הייתי מוכנה שתרחף מעליהם עננה של 'אבא עזב', אז שמרתי כל הזמן על גישה חיובית. לא היה לי חשוב מה אנשים אומרים, הייתי מגויסת קודם כל למען הילדים. התינוק שנולד לא אפשר לי ליפול, כי הייתי צריכה להיות כל הזמן במאה אחוז שלי ולא רציתי להעביר לו את הקושי שלי. לא יכולתי להיות דקה לבד ולחשוב על הדברים, קפצתי למים ושחיתי שחיתי שחיתי. אני לא יודעת מה היה קורה אם לא היה לי תינוק באותה התקופה: הוא הציל אותי ואני הצלתי אותו".
ענת קיבלה עזרה מכל מי שהיה מוכן לעזור: הרווחה, המשפחה והחברים – כולם התגייסו. "אנשים העריכו את זה שלא ראיתי את עצמי אף פעם כקרבן", היא אומרת. למעשה, הגירושים לימדו אותה שיעור חשוב, והיא כמעט מברכת עליהם. "הלוואי וכל אישה הייתה עוברת דרך כזו, תהליך כזה של העצמה וחיבור לעצמה במקום הכי גבוה רוחני. אני מהגירושים האלה גדלתי, צמחתי, הוקרתי. במקום לכעוס אני אומרת תודה לאדם שלא היה שם באותו הזמן, שבזכותו למדתי להבין את המסוגלות של עצמי".
לסיפור של ענת יש סוף מפתיע – אחרי יותר משנתיים בנפרד, בעלה לשעבר והיא מצאו את הדרך בחזרה זו לזה. "קרה לי דבר רע, אבל לקחתי אותו כמתנה שבאה לתקן משהו. למדתי להשתנות למען עצמי, לא למען אחרים. למדתי שברגע שאת מאמינה בטוב, ואת מבינה שהאמונה זה הצד הכי חזק, אז את יכולה לעבור הכל. את מביאה ילדים אחד אחרי השני כדי לרצות את הבעל או את המשפחה, אבל בעצם האיש הכי חשוב זו את. היום אני יודעת שאני בן אדם מאוד חזק, היום אני נוגעת במשהו שמבהיל אותי, ומגלה שזה לא מפחיד יותר. היום אני יכולה לזהות טוב, אני יודעת להעריך. התעשרתי".
למרות שהיו לה מחסומים וצלקות מהפרידה, ענת מספרת שראתה גם את בעלה לשעבר משתנה. "גם הוא עבר תהליך, גם הוא כבר הרבה יותר מחובר לעצמו היום. למי שעוברת היריון לבד אני יכולה להגיד שאולי היום אתן לא יכולות לראות את זה, אבל בדיעבד תבינו שלא הכל טוב, אבל הכל לטובה".
"החלטתי שאני רוצה להיות אמא בכל הכוח"
היום היא אמא גאה ויחידנית של עידן המתוקה בת השנתיים. "בתחילת שנות ה-30 הבנתי שאיכשהו זה לא מתקדם בערוץ הסטנדרטי והמקובל של זוגיות, בעל וכדומה ופשוט החלטתי שיותר מכל אני רוצה להיות אמא אז החלטתי ללכת על זה בכל הכוח. בגיל 34 התחלתי את התהליך, מתוך חשיבה ברורה שאני רוצה יותר מילד אחד ושחשוב לי שהילד/ה שלי לא י/תגדל לבד. הריתי בגיל 35.5".
את ההריון עברה סימס ללא פרטנר אבל עם תמיכה בלתי נגמרת מצד המשפחה, פלוס חיזוק מגניב של אחותה הקרובה שהייתה גם היא בהריון, שני עבורה. "לצד התמיכה, העברתי את חיי לבד. גרה לבד, עובדת במשרה מלאה ומתחזקת בית כמובן בעצמי".
יש להניח שהיו גם רגעים קשים בדרך
"האמת שההריון שלי היה מצוין, אבל הגיל בהחלט השפיע והיו רגעים מורכבים, בעיקר אלו שבהם לא הרגשתי טוב והיה לי קושי פיזי ממשי להכין לעצמי אוכל, להרים את הקניות הביתה, לנקות את הבית וכד'. ובכל זאת, גם ברגעים הקשים והמורכבים, אף לא לרגע אחד חשתי בדידות, תמיד הרגשתי מוקפת, מטופלת ואהובה".
את הילד הבא, אם יהיה כזה, תרצי לעשות עם פרטנר?
"אני בהחלט חושבת על ילד נוסף ובאותה מתכונת בדיוק. אין לי רצון או צורך בזוגיות (כרגע!!!), אם כי אני בהחלט מקווה שהיא תשתלב בחיי בהמשך הדרך".