אחרי שנים של מאבק במשקל והתמודדות עם דימוי עצמי מעוות, הגיע ההריון שגרם לחגית ארליך להרגיש סוף סוף שלמה עם גופה – אבל לא לאורך זמן. אחרי הלידה, היא עלתה במשקל, אכלה את הכול ובעיקר את עצמה, ונתנה דין וחשבון לכל מי שמסביבה. היום היא מבקשת לומר שבמקום להעיר, תחמיאו ושכל אחד יסתכל על הבטן של עצמו. בתודה מראש
תקופת הזוהר שלי. חגית בהריון. צילום: לירון ברייר | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
נולדתי תינוקת קטנטונת, ממש פצפונת ולאורך כל הילדות נותרתי ילדה קטנה וצנומה. אבל אי שם בגיל ההתבגרות, משהו השתנה. התחלתי להתמלא ולגדול בצורה החיצונית. התפתחתי גופנית די מהר ביחס לחברות שלי. הייתי בין הראשונות בכיתה שיצא להן החזה, ואני לא אשכח לעולם את שלל ניסיונותיי להסתיר אותו בכל דרך אפשרית.
בהריון הבטן יצאה והתאהבתי בגוף שלי מחדש
במשך שנים לא אהבתי להסתכל על עצמי עירומה במראה, לא שעם בגדים זה היה פיקניק. כן? היה לי מאוד קשה להצליח לאהוב את הגוף שלי, או לכל הפחות להרגיש אתו בנוח. האמת שאפילו היום אני עדיין מרגישה את הקושי לדבר על הנושא. דימוי הגוף שלי לאורך השנים ממש היה חלק בלתי נפרד ממני וממחשבותיי, ולא סתם בחרתי לגעת בזה גם בעשייה שלי.
אחת מנקודות התפנית בסיפור שלי הייתה "תקופת הזוהר" שלי. כך לפחות אני מכנה את תשעת החודשים בהם הייתי בהריון. פתאום הבטן שתמיד הייתה לי לגיטימית, ולראשונה בחיי לא נאלצתי להחזיק אותה פנימה. הרגשתי הכי נשית שאפשר וקיבלתי ים של מחמאות מהסביבה. תקופת ההריון נתנה לי את ההזדמנות לחזור להאמין בעצמי וביופי הטבעי, הפנימי והחיצוני שלי – אבל היא לא נמשכה זמן רב.
עשיתי את השינוי כשהבטתי בעצמי עמוק והבנתי מה אני רוצה. מימין: חגית אחרי הלידה והיום | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
עם צאתה של בתי, נכנסתי לתקופה מאתגרת במיוחד. העליתי המון במשקל, ופתאום כבר לא היה לגיטימי שתהיה לי בטן. כמעט כל מפגש הביא אותי לתחושות המוכרות מפעם, של בושה ואי נוחות עם בגדיי וגופי. כשעברה שנה מהלידה והגעתי למיימדים ענקיים במונחים שלי (91 קילו!!) הרגשתי שהגעתי לנקודת שפל ריגשית. לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה, לא יצאתי למפגשים חברתיים ולא חשבתי בכלל ללכת לים (פיספסתי עונה שלמה בגלל שפחדתי לחשוף את גופי).
הייתי המבקרת והשופטת הכי הרסנית של עצמי. "את לא יפה", לעולם לא תורידי את המשקל העודף" ועוד מחשבות שרק הציתו את ההידרדרות. המצב הריגשי הלא פשוט הביא אותי גם לאכול יותר, כי מתוקים הם סוג של נחמה. מסתבר שזאת לא סתם קלישאה.
ברגע של שקט - הסתכלתי על דמותי
יש לך משהו להגיד על המשקל? עדיף שתשמרי לעצמך | צילום:
Dimitrios Kambouris, GettyImages IL
ואז זה קרה. הבטתי בתמונה שצולמתי עם בתי הקטנה, והבנתי שהדמות שם היא חגית שאני לא מכירה. נזכרתי שהגוף שלי כבר למד וידע בעבר לחוות וליהנות מהיופי של עצמו. איך התהפכו ככה פתאום היוצרות?? אין ספק שהלחצים עליי להוריד במשקל לא הוסיפו למצב הריגשי הרגיש במיוחד בו הייתי לאחר הלידה. אבל משהו בי התעורר. הבנתי שכל השומנים העודפים היו ההגנה שלי. כל שכבת שומן שהיתה על גופי הגנה כחומה חזקה על התמודדות רגשית לא קלה בה הייתי. וברגע אחד של שקט - הסתכלתי על דמותי והבנתי שהגוף שלי כבר לא זקוק לכל השומנים העודפים שבגופי. הבנתי שאני רוצה לחזור לעצמי. לחגית שאני מכירה ואוהבת. ליזמית שבי. לאישה האמיצה שהכרתי בעבר. שלא מפחדת לצעוד קדימה בכל דרך חדשה שנקראת בדרכה. וכך הצלחתי לקום ולעשות מעשה ולהשיל מעליי המון ממשקלי תוך עבודת מודעות גדולה, מאתגרת ומרגשת מאוד.
התחלתי להוריד במשקל כי אני בחרתי לעשות את זה - מה שגרם לי להיות קלילה יותר. פתאום נכנסתי לכל אותם בגדים ששנים רבות לא לבשתי, ובעיקר למדתי ליהנות מהמחמאות (כן,כן, אין כמו מילה טובה לחיזוק העצמי שלנו). אבל הדרך לא נגמרת בין רגע. והתהליך הוא תהליך מתמשך שדורש התמדה, ומה לעשות שהחיים הם דינאמיים ולא פעם מביאים לנו אתגרים וחוויות חדשות מעבר לפינה.
אז נכון. התקדמתי 8 צעדים קדימה (והצלחתי לרדת 11 קילו), אך ישנם גם רגעים בהן אני מעלה קצת ומיד רואים זאת על בטני. ואתם יכולים לסמוך על נשמות טובות שיהיו שם כדי לתזכר אותך על העיכוב בירידה. "תגידי, את ממשיכה עם הדיאטה?!" או: " הכל בסדר?? התנפחת קצת לאחרונה" – הן רק חלק מההערות שאנשים מרשים לעצמם לזרוק. ובכל פעם שזה נאמר לעברי, אני מתכווצת בתוכי, ולא פעם מצאתי את עצמי גם מתגוננת ומסבירה שאני עכשיו שומרת, ושזה לוקח זמן כאילו אני חייבת למישהו דין וחשבון על מצב הבטן שלי.
חושבת שחברה שלך השמינה? תשמרי את זה לעצמך
היי, גם היא לקחה את הזמן. שחררו כבר. מריה קארי
אז בקשה לי אל כל אחת ואחת מכן: הרי כולנו (או רובנו) לומדות ומתמודדות עם הדימוי גוף שלנו יום יום. בפעם הבאה שאישה נעמדת מולך. לפני כל דבר או משפט. החמיאי לה! שקפי לה משהו טוב שאת רואה בה! תאמינו לי, את האתגרים/חסרונות שלנו אנחנו מכירות בע"פ. אין צורך להזכיר לנו או "לחשוב בטובתנו". אנחנו נשים חכמות. אולי כך, במקום לכווץ ולהקטין במילים, נצליח להעצים/להגדיל ואף לראות את היופי העומד מולנו.
*חגית ארליך הכותבת היא מלווה נשים, מנחה מעגלי נשים, עיסוי איורוודי לנשים ונשים בהריון. מעבירה סדנאות "לאהוב את גופך כאן ועכשיו" - הסדנה הקרובה ביום שישי, ה- 10/5.
