"ברגע הראשון שגיליתי שאני בהריון, הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות כפי שחייתי עד עכשיו, מכיוון שאני לא מזיקה רק לעצמי – אלא למישהו נוסף, מישהו שאני אחראית עליו", אמרה ג'ס. "משם בעצם התחיל הריפוי שלי, מתוך הדאגה להריון ולעובר שלי, אחרי שנים שפשוט לא היו לי שום רצון או יכולת לשנות את המצב שלי".
לעוד כתבות בתשעה חודשים:
>> דרמה בניו יורק: אישה ילדה באמצע הרחוב
>> היית מאמינה שהבחורה הזאת בחודש תשיעי?
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים
אשפוז ראשון בגיל תשע
ג'ס אושפזה לראשונה בגיל 9, כשהוריה הבחינו שהיא יורדת במשקל באופן דרסטי. "גם אמא שלי הייתה אנורקסית, ופשוט חיקיתי אותה מגיל צעיר. זה היה נראה לי מגניב, משהו של מבוגרים, ופשוט למדתי ממנה את כל הטריקים איך להיות אנורקסית מוצלחת", היא אומרת בעצב. "ממנה למדתי את כל התירוצים למה אני לא רוצה לאכול, ומלבד זה: לא היו בבית שלנו ארוחות מסודרות, כך שהיה לי קל יחסית להסתיר את העובדה שאני פשוט לא אוכלת כלום".
משם, התחיל מחול שדים שנמשך עשור. "כל פעם היו מאשפזים אותי, הייתי עולה קצת במשקל ואיך שהיו משחררים אותי הביתה הייתי מפסיקה שוב לאכול. כל כך רציתי להיות נורמלית, אבל לא הצלחתי לשלוט בזה". כשהייתה בת 17 והכירה את החבר הראשון שלה, נדמה היה שג'ס בדרך הבטוחה להחלמה. "הרגשתי מעולה, התחלתי לאכול קצת וממש הייתי מלאת אנרגיה וביטחון". היא הגיעה למשקל שיא של 46 ק"ג, אבל משבר שאליו נקלעה בעקבות גירושי הוריה, דחף אותה בחזרה לזרועות המחלה, והיא הידרדרה למשקל של 32 ק"ג. היא אושפזה, אבל הפעם משהו היה שונה.
"בדרך כלל, כשהייתי מתאשפזת ומקבלת עירויי של מזון לווריד הייתי מרגישה הרבה יותר טוב, אבל כמה ימים אחרי שהגעתי לבית החולים התחלתי להקיא כל הזמן והייתי חלשה עוד יותר ממה שהייתי לפני העירוי", שחזרה ג'ס. הצוות המטפל החליט לבצע לה בדיקות דם מקיפות, כדי לברר מה הגורם להקאות, וכולן חזרו שליליות – פרט לבדיקת ההיריון.
"אעשה הכול כדי שבתי לא תעבור את מה שאני עברתי"
