בעוד רוב הנשים בהיריון מודאגות מעלייה משמעותית וחריגה במשקל, כזו שתחסום להן את הדרך חזרה לסקיני ג'ינס, יש נשים שחוות בדיוק את ההתמודדות הפוכה. נשים שעולות מעט במשקל במהלך ההיריון מודאגות לא פעם מכך שהן עלולות לגרום נזק לעובר ומכך שהן לא מספקות לו את כל מה שצריך לקראת בואו אל העולם.
לינור (28), אם לתינוק בן חמישה חודשים מאזור המרכז, מעידה על עצמה שהיא בחורה רזה באופן טבעי ושאותות ההיריון נראו על גופה רק בשלב מאוחר מאוד: "רק בסביבות החודש השביעי היה ניתן לזהות בקלות שהבליטה הקטנה שלי היא בטן היריון. גם אז היא לא הייתה גדולה במיוחד, וחברות שלי נהגו להתבדח איתי שכך הן נראות אחרי ארוחה גדולה במסעדה. בהתחלה ניסיתי להתעלם מההערות ואפילו להתייחס אליהן כאל מחמאה, אבל ככל שעבר הזמן ההערות הפכו ליותר ויותר מציקות. במיוחד בארץ, יש לאנשים נטייה להגיד כל מה שעובר להם בראש. אולי אנשים חשבו שההערות הן בגדר מחמאה על הגזרה הדקה שלי, אבל הם בכלל לא הבינו שההערות שלהם מיותרות, פוגעות ואפילו קצת מדאיגות".
בגדי היריון מהשבוע השישי
ליאת שיש-מרקוביץ, פסיכולוגית בעלת תואר שני בפסיכולוגיה רפואית, תומכת לידה ומדריכת הכנה ללידה, מסבירה כי האופן שבו אישה מתמודדת עם עלייה מעטה במשקל בהיריון או יציאה מאוחרת של בטן הריונית תלוי מאוד במצב הנפשי שבו היא מגיעה להיריון. נשים יגיבו בהתאם לדימוי הגוף שיש להן, לפחדים העולים אצלן סביב ההיריון והלידה ולמידת המוכנות שלהן להיריון עצמו: "יש נשים שמרגישות שההיריון הוא שיא הנשיות שלהן, והבטן התופחת היא לרוב האינדיקציה הממשית להן ולסביבה לכך שהן בהיריון. הן שואלות הרבה פעמים 'נו, כבר רואים שאני בהיריון?' וקונות בגדי היריון בשלב מוקדם מאוד. לכן, נראה שדווקא עלייה מועטה במשקל או בטן קטנה יכולה מאד לאכזב אותן ולפגוע בדימוי הנשי ההריוני שלהן. למשל, הן נורא נעלבות אם הן כבר בסוף ההיריון ושואלים אותן: 'יש לך עוד זמן, נכון?'".
מצד שני, טוענת שיש-מרקוביץ, יש נשים שהיציאה המאוחרת של הבטן דווקא עוזרת להן להתמודד עם ההיריון: "יש נשים שדווקא שמחות שהבטן שלהן לא יוצאת עד שלב מאוחר. הרבה נשים בוחרות שלא לספר על ההיריון עד אחרי השליש הראשון. אם הבטן לא יוצאת, הן לא חייבות לספר עד שהן עצמן כבר מרגישות בטוחות עם זה". שיש-מרקוביץ מסבירה שנשים רבות חוות פער בין המהירות בה מתרחשים השינויים הגופניים החיצוניים בגופן, לבין הקצב שבו נעשה העיבוד הפנימי של התהליך הרגשי. "פגשתי אישה שהיה לה מאד קשה עם הבטן שגדלה. היא מאוד רצתה שכל התהליך יהיה הרבה יותר איטי, שהבטן תצא בשלב מאוחר יותר ושהעלייה במשקל תהיה איטית יותר".
אנורקסיה של היריון - יש דבר כזה
פרופסור אייל ענתבי, מומחה במיילדות וגינקולוגיה, מסביר כי בעבר היה מקובל לחשוב שיש סף עליה במשקל אותו נשים צריכות לעבור, על מנת שהעוברים שהן נושאות ברחמן לא ייוולדו קטנים מדי. מחשבה זו נשענה על ממצאים ממלחמת העולם השנייה, לפיהם נשים אירופאיות שהיו בהיריון בתנאי רעב ילדו תינוקות במשקלי לידה נמוכים. נמצא כי נשים אלו, שאכלו פחות מ-1000 קלוריות ביום, ילדו עוברים שקטנים בכ-450 עד 600 גרם ממשקלי לידה רגילים. מכאן התפתחה ההנחה שאישה צריכה לעלות במשקל כדי שהעובר שלה יעלה במשקל. כיום, מסביר ענתבי, במציאות שבה נשים אוכלות תפריט מערבי עשיר, לא מקובל שעלייה מועטה במשקל תשפיע על העובר: "אצל נשים שצורכות כמות קלוריות מספקת ביום, ודואגות שהמזונות יכילו את כל המרכיבים התזונתיים החיוניים (ויטמינים, חלבונים, ברזל וכו'), אין סיבה לחשש שעלייה מועטה במשקל תוביל לעובר קטן. לעומתן, נשים שמנות שמעלות יותר מדי במשקל במהלך ההיריון צריכות לשים לב יותר למשקלן".
טובה קראוזה, דיאטנית קלינית שמתמחה בתזונה בהיריון ולאחר הלידה ומחברת הספר "המדריך השלם לתזונה בהיריון", מעידה שעלייה מועטה במשקל בהיריון היא תופעה הרבה פחות נפוצה מנשים שמעלות יותר ממספר הקילוגרמים המומלץ להן: "מה שכן ראיתי במהלך השנים הם מקרים של נשים עם הפרעות אכילה שלא עולות מספיק במשקל. מדובר בעיקר בנשים שסובלות מבולימיה, שההיריון נותן להם מעין 'לגיטימציה' להקיא ופתאום הן לא מרגישות שהן צריכות להחביא את זה ומקיאות יותר".
קראוזה מספרת על כתבה שהתפרסמה לפני מספר שנים במגזין "ניו יורק" ונקראה "הבליטה הקטנה והמושלמת". בכתבה תוארה תופעה של נשים ניו-יורקיות שמקפידות על טיפוח אדוק של בטן הריונית קטנה ולא בולטת מדי, ומשקיעות תשומת לב אובססיבית לשמירה על גופן ההריוני בדומה להקפדה על הבגדים שהן לובשות ונעלי העקב שהן נועלות. נשים אלו דואגות שלא לעלות במשקל מעבר למינימום ההכרחי, תוך שהן שומרות באופן אדוק על תזונתן ומשיכות בפעילות גופנית אינטנסיבית. הכתבה עוררה דיון במונח שנקרא "אנורקסיה של היריון", אבל קראוזה מסבירה שבפועל מקרים קיצוניים כאלה הם נדירים.
יחד עם זאת, מדגישה קראוזה: "אסור להתעלם מהנזק שאכילה לא מספקת עלולה לגרום. לתזונה כזו יכולות להיות השלכות קשות על הילד, כי בזמן שהוא נמצא ברחם, הקשר היחידי שיש לו לעולם הוא דרך האמא. בחוץ מחכה לו עולם שאין בו בעיה של מזון, אבל כשהאמא לא אוכלת מספיק, העובר 'קולט' שהעולם שמחכה לו בחוץ הוא עולם אכזר, ומערכות הגוף שלו מתארגנות על מנת שיוכל לנצל כל קלוריה בצורה הטובה ביותר. זה אומר שהילד יהיה 'מתוכנת' לשרוד בסביבה של חוסר מזון אך יתקשה לתפקד בסביבה של שפע. כשהעובר חווה מחסור ברחם, הוא עלול להפוך מבוגר שמן כי המטבוליזם שלו עלול להיות משובש. באופן פרדוקסלי, עליה לא מספקת במשקל שנגרמת מאי אכילה מספקת, יכולה לגרום לילד להשמנה, סוכרת, לחץ דם גבוה ומחלות לב".
"חשוב מאוד לא לשחק משחקים בתקופה הקריטית הזו ולאכול כמו שצריך", קראוזה מדגישה. "אם האישה שומרת על תזונה טובה ומאוזנת ועדיין לא עולה הרבה במשקל אלא קצת פחות, אבל כל הבדיקות שלה ושל העובר (כמו הערכת משקל ומעקב גדילה) תקינות, זה בסדר. אבל אם יש הגבלה מכוונת של התזונה או חלילה ירידה מכוונת (למעט אצל נשים שמנות), בהחלט צריך לפנות לקבלת ייעוץ, טיפול ועזרה".
איך תדעי עם עלית מספיק במשקל?
פרופסור ענתבי מסביר כי את העלייה הרצויה במשקל מחושבת לפי ה-BMI (אינדקס מסת גוף) של האשה (ניתן למצוא מחשבוני BMI רבים באינטרנט). לפי המלצות שפרסם לאחרונה האיגוד האמריקאי לרפואה:
• BMI נמוך מ-20 (נשים רזות מאוד) - צריכות לעלות 12-18 קילו
• BMI בין 20-25 (משקל גוף תקין) - צריכות לעלות 11-16 קילו
• BMI בין 25-29 (עודף משקל - Overweight) - צריכות לעלות 7-11 קילו
• BMI גדול מ 30 (השמנת יתר - Obesity) - צריכות לעלות 5-9 קילו
לדוגמה, אישה שגובהה 1.60 מ' ומשקלה מעל 77 קילו סובלת מהשמנת יתר, ולא צריכה לעלות בהיריון יותר מ-5-6 קילו. עם זאת, מחקרים אחרים מציעים טווח רחב יותר - למשל, נשים רזות מאוד יכולות לרזות בין 8-25 קילו, ואילו נשים בהשמנת יתר יכולות לעלות 2 קילו ולרדת עד 15 קילו.
פרופסור אייל ענתבי הוא מנהל החטיבה למיילדות וגיניקולוגיה בבית החולים ברזילי באשקלון, ועוסק בייעוץ במיילדות וגינקולוגיה, ביצוע בדיקות אולטראסאונד, דיקור מי שפיר ומעקב הריון בסיכון
>> קפאין, צביעת שיער, כושר גופני - מה מותר ומה אסור בהיריון?