כולנו קוראים ברשת כתבות על לידה, מברברים את עצמנו לדעת בפורומים על איך מכינים תיק או מה לכתוב בתכנית הלידה ויכולים אפילו לצפות בסרטוני לידה, ישירים יותר או פחות, ביו-טיוב בכל רגע שנחפוץ. אך יחד עם זאת, לידה היא עדיין הלא-נודע הגדול מכולם, ונדירות הנשים שלא מרגישות צורך ללמוד, להכיר ולהתכונן לקראתו.
לחלל הזה נכנסים קורסים אלטרנטיביים, שמתחייבים לספק לך ערך מוסף ולתת לך כלים ללדת נכון יותר, טוב יותר – וכואב פחות. בעזרת נשימות, דמיון והרבה עבודה בבית, גם לך יכולה להיות לידה מהחלומות. קבלי חמש שיטות מעניינות שיעזרו לך לוותר על האפידורל – או לפחות לשרוד עד שהוא יגיע.
1. היפנובירת'ינג: נשימות מיוחדות ודמיון מודרך
"בעולם המערבי יש סיפור לידה קולקטיבי של כאב וסבל, שאנחנו מקבלים מכל מקור מידע אפשרי ומתייחסים אליו כאמת, וזו נבואה שמגשימה את עצמה", אומרת שרון פלד, מדריכת היפנובירת'ינג ו"יולדת היפנו" בעצמה, שהקימה יחד עם פאולה אג'י ורבקה רוזנשטיין את מרכז ההיפנובירת'ינג "פשוט ללדת". "ההכנה של ההיפנובירת'ינג בלידה מנסה קודם כל לפוגג את הפחד, ולבנות סיפור לידה קולקטיבי חיובי ומאיים הרבה פחות. הנשים ובני זוגן רואים סרטי לידה של נשים שלא צורחות, לא בוכות ולא מקללות את הבעל, אלא פשוט נושמות ומתרכזות בתהליך המופלא שעובר עליהן ועל גופן".
הבסיס ללידה לפי ההיפנובירת'ינג הוא בנשימות מיוחדות שמתורגלות בקורס, ומותאמות לשלבי הלידה השונים. "יש שלושה סוגי נשימה: להרפייה, לצירים ולצירי לחץ", מסבירה פלד. "בזמן הצירים הרגילים הכל קורה באזור הבטן והגב התחתון, עושים נשימות שהן מאוד עמוקות ואטיות. בזמן צירי הלחץ, הנשימות אמורות לפתוח את הנרתיק, ולא לסגור אותו כמו שקורה כשלוחצים בנשימה עצורה". על בסיס הנשימות, כל אחת בוחרת לה כלים נוספים להתמודדות עם הלידה.
בין השאר נעזרות נשים רבות בדמיון מודרך. אחד הדגשים החשובים ביותר של ההיפנובירת'ינג הוא שיתוף בן הזוג בתהליך. לפי השיטה, בן הזוג הוא הרבה יותר מסטטיסט בחדר הלידה, שתפקידו לדאוג לחטיפים ולעוצמת המיזוג. בן זוג של יולדת היפנו לומד איך לעזור ליולדת בצורה מועילה (כמו לשמור שלא ידברו איתה כשהיא בציר, למשל) איך לא להיות חסר אונים ולשדר דאגה, איך לשים לב אם היא מרוכזת ואיך לעזור ליולדת להתגבר על פחדים שעולים אצלה לפני הלידה ובמהלכה.
2. שיטת קיי: אומנות ההרפייה
"בשיטת קיי לומדים את הדרך הנכונה לכל אישה", פותחת אביטל גרינפלד, דולה ומדריכת הכנה ללידה בשיטת קיי, את ההסבר. "מה שמייחד את השיטה היא התאמת התכנים לאישה - אין אג'נדה אחת, אלא בניית מעין תכנית לידה והתכוננות אליה לפי המאפיינים והרצונות של כל אחת. מכיון שההכנה היא פרטנית, השיטה היא בעצם טיפול נפשי, שעוזר לאישה לבחור את הדרך הנכונה עבורה ללדת. יכולה כמובן להיות מישהי שהדרך הנכונה לה היא לידה אפידורלית, או אפילו ניתוח קיסרי. השיטה לא מחייבת לידה טבעית, אלא נותנת כלים להרפייה ולניהול כאב".
ככל שאישה מגיעה עם מיומנות הרפייה יותר עמוקה, הלידה מתקדמת טוב יותר, מכיוון שההרפייה בין ציר לציר מאפשרת לתינוק לרדת בתעלה. אביטל מסבירה שעל מנת לעזור לאישה להרפות, ולהתוות לה את הדרך הנכונה שגובשה במפגשים עם המדריכה, היא צריכה לתרגל את המשפטים וההרפייה בבית בעזרת דיסק שהיא מקבלת.
"לפני הלידה הראשונה שלי עברתי קורס בשיטה, וזה כל כך עזר לי עד שהחלטתי שאני חייבת ללמוד אותה ולעזור לעוד נשים. אני אישית רגישה לכאב, ואם אני הצלחתי ללדת ללא אפידורל, אז כנראה שיש כאן משהו", היא מסכמת.
3. ללדת מבפנים: להתחבר לידע הפנימי
"כשמתכוננים ללידה בשיטת ללדת מבפנים, התהליך הוא לא ממוקד תוצאה בלבד", מסבירה מיכל איתם-עמרני, דולה ויועצת שינה במרכז אם-פטיה. "זו לא לידה של המדריכה, אלא של האישה, והתפקיד שלנו הוא להכין את האישה לדרך, לשפה של חדר הלידה, להדריך אותה איך למצוא כוחות ואיך לקיים תקשורת עם בן הזוג בתהליך. השיטה שואפת לעזור לך למצוא את הידע הפנימי שיש בך על הלידה. אנחנו מאמינים שאת יכולה לדעת המון על הלידה, אבל לא יכולה לדעת על איך את תהיי בסיטואציה הזו עד שאת יולדת, ולכן את צריכה להתכונן לגילוי הזה. כל שיעור בקורס נבנה בזמן אמת מול ההורים. אני שומעת מהם מה הם יודעים, רוצים וחושבים, ואתאים את התוכן אליהם. אנחנו מתארים סיטואציות אפשריות, ממחיזים אותן באימפרוביזציה ולומדים על עצמנו ועל הסיטואציות האפשריות בלידה – אין שיעור אחד שאני מעבירה לכולם, והכל גמיש לפי צרכי הזוג שמולי.
"אני מאמינה שהמדריכה לא יכולה לחוות בשבילך את החוויה, אלא רק להנחות אותך בדרך שלך לחוות אותה. לכן, היא צריכה ללמד אותך להקשיב לעצמך וללמד אותך איך ללמד את המלווים שלך להיות קשובים לך".
4. שיטת ימימה: להכיר בפחד, לא להילחם בו
"בשיטת ימימה מדברת על מקום של התכווננות אחרת ללידה מבחינה מחשבתית", אומרת קרן רביב – דולה, מטפלת בשיאצו ומדריכת הכנה ללידה. "הרבה מאוד פעמים יש תפיסה של צירים כואבים, שבאים להכאיב וקשה להתמודד איתם. אנחנו רוצים לשתף פעולה עם הצירים. אני כאישה נמצאת בהכרה לעובדה שהצירים מקדמים את הלידה, ולכן ההתכווננות שלי הוא לא להתערב שם עם בהלה ופחד, לא לדאוג מה קורה, אלא לנשום ולקבל באהבה".
הלך המחשבה הזה מאפשר לנו לנשום, להשתמש בכלים שונים להרפיה וכשהמיקוד שלנו משתנה כך, הלידה משתנה לחלוטין בעקבותיו. "זה משנה את התפיסה של הלידה בזמן אמת ובדיעבד, את מקבלת את התהליך ולא נאבקת בו", מסבירה קרן.
"זה מאוד טבעי שיהיו פחדים, כי אנחנו לא יודעים מה יקרה, כמה זמן הלידה תיקח ואיך זה להיות אמא, אבל הרעיון הוא להכיר בפחדים ולא להילחם בהם. להיות ברגש לעצמך: לבחור לך מלווים מתאימים, בית חולים נעים, בגדים שנוחים לך, שתייה טעימה – את צריכה להוסיף לעצמך, זה חלק מהאחריות שלך כלפי עצמך וכלפי הילד. צריך להיות אמא כבר בלידה, לכבד את העובר ולהיות גורם ממתן ומרגיע, ולא להתערב יותר מדי בדרך שלו. השיטה היא מאוד אינטואיטיבית, אבל זה לא אומר שזה פשוט: לא צריך להיות רוחני, אבל צריך להתכוון ולוותר על הרבה תפיסות שמושרשות בנו כדי להתחבר לאינטואיציה שלנו".
5. שיטת התחנות: תנוחה לכל שלב בלידה
"שיטת התחנות כוללת 10 "תחנות", אשר כל תחנה משלבת תנועה ונשימה, והיולדת יכולה לבצע אותן לבד או עם מלוויה. מדובר למעשה בתנוחות יוגה שונות, שמתאימות לשלבי הלידה השונים. ישנן תחנות שיעילות יותר לקידום הפתיחה, ואחרות שעוזרות להקל על הכאב. יש תחנות שמתאימות יותר לתחילת הלידה ואחרות שמתאימות יותר לקראת הסוף. ישנן שלוש "תחנות מפתח", שהן השימושיות ביותר, וישנן מספר דרכים שונות לבצע כל תחנה, כך שלמעשה היולדת מגיעה לחדר הלידה עם ארגז כלים עשיר, שיכול ללוות אותה מתחילת הצירים ועד סוף הלידה (או עד האפידורל).
"את השיטה פיתחתי אחרי לידת בני הבכור, שהייתה לא פשוטה", אומרת שירלי בנטואיץ, מחלוצות תחום היוגה להריון וללידה בארץ. "למרות שתרגלתי יוגה לאורך ההריון, והרגשתי מוכנה מאוד ללידה, ברגע האמת המציאות הייתה שונה מאוד ממה שדמיינתי. הלידה ארכה שעות ארוכות, שבמהלכן הרגשתי כאב, חוסר אונים וחוסר שליטה. רק בדיעבד הבנתי שמה שהיה לי חסר הוא יוגה ממוקדת לידה. היה לי ברור שהנשימות והתנוחות של היוגה מתאימות בדיוק לצירים, ולכן התחלתי לתרגל תנוחות ונשימות ללידה עם התלמידות ההרות שלי. בלידה השנייה כבר הגעתי מוכנה, אבל קצת מוכנה מדי – לפרקים הרגשתי שאני עסוקה מדי, יותר מדי בשליטה ולא מצליחה להשתחרר. אחרי חופשת הלידה, דייקתי את השיטה יותר, ושמתי דגש על מציאת האיזון בין השליטה לחוסר השליטה. סוף סוף, בלידה השלישית שלי כבר הצלחתי ליהנות מהדיאלוג הזה".
ועוד כמה דרכים שיעזרו לך להקל על הכאב בלידה