כן, אני משוגעת. ואם לא ארוץ, אשתגע עוד יותר
מי שלא מכיר אותי אומר לי שאני משוגעת, שכל הכבוד לי, תוהה איך אני מסוגלת לרוץ כשיש לי שני ילדים, כשרק הרגע ילדתי. מי שכן מכיר אותי, יידע לענות שכן, אני בהחלט משוגעת ואם לא ארוץ - אהיה הרבה יותר מטורללת. הריצה עבורי היא מדיטציה שאין דומה לה. היא המפלט. זה המקום שבו אין כניסה לילדים, לחיתולים, למשחקים, ל"אמא תביאי לי" ו"לאמא תעזרי לי". אין הנקות והאכלות. יש שקט. רק אני והמסילה, עם מוזיקה צמודה לאוזניים, ולפעמים גם עם חברה לריצה.
אם יש יום שבו משום מה נמנע ממני לרוץ, כולם סובלים. ואני כבר מזמן טענתי שאימא שמחה היא ערובה לילדים שמחים ולבעל רגוע - אז לטובת הכלל, תנו לי לרוץ בבקשה. לשמחתי, העובדה שמדובר בילד שני הפכה אותי למיומנת. אחרי הכול, אני כבר יודעת מה זה לרוץ אחרי לילות מתישים, וריצות בלתי פוסקות בבית בעקבות זאטוטים סוררים.
אז חודש אחרי לידה,פרשתי מזרון באמצע הבית, בין הילדים, והתחלתי לכווץ רצפת אגן ולחזק את שרירי הבטן הרופסים. הופתעתי לגלות שאלו חזרו למוטב מוקדם מהרגיל וזאת בזכות המון כושר וריצה עד חודש תשיעי.
בריצה הראשונה שלי אחרי הלידה הרגשתי ממש בתולת ריצה. הריאות עבדו כהוגן, השרירים צעקו והמפרקים חרקו. זה התחיל בעשרים דקות ארוכות שלא נגמרו ככה במשך שבוע של עינויים יום יומיים. בשבוע השני עברתי לחצי שעה ושבוע אחרי כבר הגעתי לשמונה קילומטר במהירות הרגילה שלי.
אני לא מבינה איך אפשר אחרת
אני לא מבינה איך אפשר אחרת. הרי אחרי לידה, רובנו מלאות יותר מהרגיל, וכמעט כל הזמן בבית, עם תינוק אחת או אחים נוספים, מפוצצות בהורמונים, בזמן שכולן מסביב רזות וחתיכות, מתפקדות, ועובדות. אם לא נשמור על מעט זמן איכות ספורטיבי לעצמנו - איך נשרוד? הריצה מחטבת, מנקה את הראש, שורפת שומנים, מגבירה חילוף חומרים, ומשפרת מצב רוח, ובעיניי זה לגמרי שווה את המאמץ. בינינו, השעה הזאת שאשן יותר במקום הריצה לא תעזור גם ככה. הוא בטח יתעורר בשנייה שאעצום את העין ואין תחליף לכוח ולאדרנלין שהריצה מעניקה, גם לא עשר כוסות קפה. לכן אני ממליצה לכל אימא שהרגע ילדה, תני לגוף להחלים, בקצב שלך וצאי לריצה. אפשר להתחיל בהליכה, בשחייה ובסטפר. אבל צאי קצת מהבית, תנשמי, תחיי, בשביל עצמך.
עשר עצות לרצות אחרי הלידה
1. החליטי על דד ליין בו את מתחילה לרוץ, ועוד אחד בו את משיגה את המטרה שלך. נגיד להירשם למירוץ, להגיע ל5 ק"מ או להגיע למהירות מסויימת.
2. התחילי בהדרגה. הריצה עלולה לפגוע בשרירי רצפת האגן שגם ככה ניזוקו בלידה. פעלי לפי הנזק שנגרם ודאגי לשקמו קודם. אם ילדת בקיסרי או בלידה קשה, תתחילי אחרי 3 חודשים לפחות. אחרי חודשיים ניתן להתחיל לחזק שרירי רצפת אגן ובטן. מומלץ לבקר אצל הרופא אחרי המשכב לידה שיאשר חזרה לפעילות
3. תכיני לעצמך תוכנית אימונים מוגדרת. לדוגמא: בשבוע הראשון הליכה מהירה של 10 דק, ממשיכים לעשר דקות ריצה ומסיימים בעשר דקות הליכה מהירה. מי שממש קשה לה לרוץ בהתחלה, יכולה לרוץ לזמנים קצרים יותר, כמו דקה ריצה כל שתי דקות הליכה.
4. מי שרצה על המסילה, מומלץ לרוץ עם שיפוע 0.5 לפחות על מנת לשמור על הברכיים. בהמשך כדי להעלות מעט את השיפוע בהדרגה.
5. שתי המון מים – במיוחד מי שמניקה, למנוע התייבשות.
6. תאכלי משהו קטן לפני, ואחרי לדאוג לאכול פחמימות, חלבונים, ויטמינים ומינרלים על מנת להחזיר לגוף את מה שאיבד.
7. אל תחשבי על כלום מהרגע שיצאת מדלת הבית. גם לא על הילדים. משתיקים את הפלאפון ולא מעניין מי עשה עכשיו קקי ומה יש בטלוויזיה.
8. אין כזה דבר שאין זמן לרוץ. קומי בחמש בבוקר אם צריך. זה שווה את זה.
9. למשתעממות: קחי חברה, מוזיקה, טלוויזיה, אייפון או כל דבר שיסיח את דעתך, במיוחד בהתחלה.
10. לא להתייאש. הקושי הוא מזערי לעומת הקושי בלטפל בתינוק קטן 24/7. אם עברת צירים ולידה את מסוגלת להכל, אז מה זה מה קילומטרים ריצה?
>> ספינינג בחודש תשיעי? ברור שאפשר
>> ככה זה כשיש שניים: חופשת הלידה של שרון ינובסקי קפלן
הריון יפה לך: הצטרפי לעמוד הפייסבוק של תשעה חודשים