"זה עדיין פצע פתוח מבחינתי ולא בטוחה אם אי פעם הוא יגליד", מספרת נעמי, 34, מחולון, אמא לשלושה בנים, כשהקטן ביניהם בן שנתיים. "אני אוהבת את הבנים שלי אהבת נפש אבל העובדה שאין לי בת וככל הנראה גם לא תהיה לי כבר מאוד כואבת לי. עברתי שלושה הריונות לא קלים בלשון המעטה ואין לי כוונה להרות שוב בקרוב, אם בכלל".
זה לא סוד שלצד הרצון הבסיסי והחשוב מכל לתינוק בריא, לכולנו יש העדפות פנימיות לגבי מין היילוד, אך ברוב המובהק של המקרים - הבחירה היא כמובן אינה בידינו. אולם זה לא עוצר מבעדנו לעסוק בזה כל עוד אנחנו יכולים. למעשה, כל פוסט שני בקבוצות הורים כזו או אחרת מצית את הנקודה מחדש ומוכיח עד כמה הנושא כאוב ורגיש עבור נשים רבות. לעתים מופיעה אכזבה בעת גילוי המין שמלווה לא פעם גם בתחושות אשמה וייסורי מצפון. מדוע זה כל כך חשוב ומה נסכים לעשות למען זה?
עבור גילי, 39, מתל אביב, זה היה ברור שיש רק תשובה אחת לשאלה הזו: הכל תמורת בת. "מגיל צעיר הייתה לי תמונה משפחתית אידיאלית בראש ובה 4 ילדים: שני בנים ושתי בנות. הייתה לי תכנית מסודרת: להתחתן בגיל 26, ללדת ילד ראשון בגיל 28 ולסיים בגיל 35". החיים, לשמחתה של גילי, הובילו אותה לפי התוכנית בהצלחה, לפחות בחלקה הראשון. בגיל 26 עמדה תחת חופה עם בחיר לבה, וכשהייתה בת 28 ילדה בן ראשון. "שמחתי מאוד שזה בן ומין היילוד לא העסיק אותי בשלב הזה. בהיריון השני, ניסיתי לכוון שזו תהיה בת והקפדתי לקיים יחסי מין 4-5 ימים לפני הביוץ כי הבנתי שכך הסיכויים גדלים אבל זה לא הוכיח את עצמו. שוב הריתי עם בן. התאכזבתי מעט אבל ידעתי שיש עוד למה לצפות".
שנתיים לאחר מכן, הרתה גילי בשלישית בהיריון שהתברר כמחוץ לרחם ונאלצו לכרות לה חצוצרה אחת. "אני זוכרת שהרופא אמר לי שהסיכויים שלי להרות ירדו משמעותית, אבל היה לי ברור שאני לא מוותרת. הבהרתי לו שזה יקרה ושבפעם הבאה זו גם תהיה בת". להיריון הרביעי, חודשיים לאחר מכן, גילי הגיעה ממוקדת מטרה אך לחוצה במיוחד. "זה היה כבר שלב שלא ידעתי אם באמת יהיה ילד רביעי, והחלטתי שאני עושה הכל, גם את ההמלצות הכי הזויות ברשת, רק כדי שתהיה לי בת".
מה בדיוק עשית?
"נרשמתי לכל קבוצה אפשרית בנושא בפייסבוק, שאלתי כל חברה שיש לה בת מה היא עשתה למען זה, ניסיתי את הטבלה סינית, טבלתי באמבטיית חומץ וגם פניתי למישהי בתשלום שמסייעת לעזור במין היילוד בבחירת מועד קיום יחסי המין".
"אני זוכרת שהרופא אמר לי שהסיכויים שלי להרות שוב ירדו משמעותית, אבל היה לי ברור שאני לא מוותרת. הבהרתי לו שזה יקרה ושבפעם הבאה זו תהיה בת"
למה כל כך בער בך שתהיה לך בת?
"כי רציתי מיני-מי קטנה משלי. אני מאוד 'בחורה של בחורות', רציתי מישהי שתהיה שלי, שנדבר ביחד, ונצייר ביחד, ונרקוד ביחד ונעשה דברים של בנות. ביומיום, אני אדם הכי שוויוני בחיי אבל יש דברים שהן של בנות, אין מה לעשות, ורציתי את זה בחיי".
ובעלך, מה איתו?
"זה לא ממש הזיז לו. הוא זרם איתי אבל לא היה נחוש כמוני".
בבדיקת השקיפות, התבשרו גילי ובעלה שיש להם שוב בן. "הייתי שבורה, אין דרך אחרת לתאר את זה. כשיצאנו מהבדיקה, אנשים היו בטוחים שקיבלנו את הבשורה הקשה מכל. אני זוכרת שאמרתי לעצמי שמותר לי להרגיש עכשיו את כל מה שאני מרגישה כי היה לי ברור שבלידה הכל ישתנה. האכזבה שאין לי בת לא תשפיע על האהבה הגדולה שארעיף כלפי התינוק. וגם ידעתי שאין מנוס, יהיה הריון נוסף בהמשך".
אלא שבסקירה המורחבת המתינה לגילי ההפתעה של חייה. "בסקירה הרופא פתאום אמר שיש לנו בת. הגבתי בהיסטריה. לא הייתי מאושרת ממני. אפילו בעלי שנראה היה שדבר לא מזיז לו, הזיל דמעה כשגילה שזו בת. היום, הבת הנפלאה הזאת כבר בת 7, היא אלופה בקרב מגע, לא פראיירית בכלל מול האחים שלה אבל היא גם הכי גירלי שיש. בדיוק כמו שחלמתי שתהיה. על הרעיון של ילד רביעי ויתרתי בהשלמה".
רוצים משפחה תקינה? אתם "צריכים" בן ובת
רפרוף בקבוצות אמהות שונות מוכיח שנעמי וגילי לא לבד. לא מעט נשים חולקות את הכמיהה שלהן למין השונה ממה שיש בבית, הבעת הקושי כאשר גילו בבדיקת סקירת המערכות שיש להם שוב מאותו המין ועד הרצון לעשות הכל כדי להרות בן או בת וקבלת טיפים איך לעשות שזה יקרה.
מאיפה נולד הרצון העז שלנו לחוות את שני המינים?
"לפי הגישה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, כדי שזוגיות תתנהל בצורה נכונה ותקינה – רצוי שבכל בית יהיו ילדים ממינים שונים", אומרת איריס סלומון פסיכולוגית ומנהלת חברת ספיד דייט. "פרויד טען שהבן הוא בשביל האמא, והבת עבור האבא". התיאוריה שלו, שמבוססת על תסביך אדיפוס (הבן רוצה להרוג את האב ולהינשא לאם), מסבירה את הקשר המיוחד בין הבן לאם. ממשיכי דרכו של פרויד, טענו לתסביך אלקטרה – המקבילה הנשית של תסביך אדיפוס. "התסביכים הללו מביאים לקנאה וריחוק בין בני הזוג ולסדקים במערכת הזוגית ולכן כאשר יש את שני המינים בבית, הדבר מאזן ומווסת את הקשר ויוצר הרמוניה".
סיבה נוספת לצורך הבסיסי של אנשים בשני המינים טמונה באבולוציה שלנו, לדברי סלומון. "על אף שהיום מתייחסים (ובצדק!) לנשים ולגברים כשווים, מבחינה אבולוציונית והיסטורית של אלפי שנים – הרי שלגברים ולנשים היו תפקידים שונים ולכן הימצאות של ילדים מהמינים השונים מאזנת את חלוקת התפקידים. עד היום, נשים רבות רוצות בנות כדי שתהיינה לעזר בתפקידים הנשיים בעוד שהגברים רוצים את הבן שישחק איתם כדורגל וימשיך את השושלת". וישנו כמובן גם מניע הסקרנות. "כבני אדם, אנחנו פשוט סקרנים לדעת איך זה לגדל את שני המינים".
בישראל רוצים לדעת מה יש בבטן כבר בשבוע 13
סקרנות היא ללא ספק שם המשחק בישראל. "הרוב המכריע של הזוגות רוצה לדעת את מין העובר כבר בשקיפות העורפית, כחודש לפני הסקירה המאוחרת. מדובר בבדיקה, בהנחה ומתבצעת סביב שבוע 13 של ההריון, עם אחוזי דיוק שעומדים על 80-90%", אומר ד"ר כץ אוהד מומחה למיילדות וגינקולוגיה ולאולטרהסאונד מיילדותי. "אני יכול לספור על כף יד אחת את הבודדים שבחרו שלא לדעת מה יש בבטן".
עד כמה בדיקת סקירת מערכות היא אמינה בנוגע למין היילוד?
"כמעט ב-100%, עם זאת ישנן מגבלות אובייקטיביות שיכולות להקשות על זיהוי מין העובר ואף לעתים - להטעות. בנשים למשל עם משקל עודף או עם צלקת ניתוחית בטנית (כתוצאה מניתוח קיסרי, מתיחת בטן וכו') איכות ההדמיה נפגעת עד כדי כך שלעתים קשה לזהות את מין העובר. גם תנוחת העובר עשויה להפריע בזיהוי המין. כמו כן, ישנם מומים מולדים שיכולים לגרום לאיבחון מוטעה של מין העובר כגון היפוספדיאס (סגירה לא תקינה איבר המין הזיכרי) שבמקרים קיצוניים יכול להקנות מראה של איבר מין נקבי ומנגד מגה-קליטוריס (דגדגן מוגדל) שיכול להקנות מראה של פין. ועדיין, על אף האמור לעיל - נדירים המקרים בהם לא ניתן לזהות את מין העובר בסקירה המוקדמת".
מניסיונך, הבחנת בהעדפות מסויימות למין אחד בולט יותר?
"זה תלוי במספר פרמטרים, כמו סוג האוכלוסייה. במגזר הבדואי לדוגמה ישנה העדפה ברורה לבנים במיוחד בהריון הראשון. גם באוכלוסייה היהודית ישנה העדפה לבנים בהריון הראשון אך באופן פחות בולט. פרמטר נוסף הוא הגיל של בני הזוג. ככל שהזוג מבוגר יותר ובעל השכלה גבוהה יותר כמעט ואין חשיבות למין העובר ומרכז הכובד עובר לתקינות העובר".
ומה קורה כשמדובר בתאומים?
"כאשר מדובר בתאומים לא זהים הרוב המכריע של הזוגות מעדיפים בן ובת ולא תאומים מאותו המין. אולם במקרים של תאומים זהים זה תלוי כמובן בהרכב המשפחתי הקיים. במרבית המקרים הזוג מעדיף תאומים זהים מהמין השני מזה שקיים בבית או שקיים כמיעוט בבית. למעשה, רק לפני שבועיים הגיעה אלי אישה בהריון לשקיפות עורפית ובמהלך השיחה הסבירה לי שזהו ההריון האחרון שלה ולכן היא חייבת שזו תהיה בת כדי לאזן את מערך הכוחות בבית (שני בנים ובת). בבדיקה הופתענו לגלות שמדובר בהריון של תאומים זהים ממין נקבה. צהלות השמחה הרעידו את חדר ההמתנה".
הדרך לבחור את מין היילוד רצופה בוועדות ובתנאים קשוחים
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בישראל יש 1,628,000 בנים ו- 1,547,000 בנות עד גיל 18 ודומה שהיקום מאזן את עצמו באופן כזה או אחר. רוצים בכל זאת להבטיח לעצמכם את מין היילוד ולא לחכות להפתעות בסקירה? אתם יכולים. בערך.
בישראל 2020, ישנה אפשרות לברירת מין יילוד באמצעות טכנולוגיית IVF (הפריה חוץ-גופית) ו-PGD (אבחון טרום השרשה) אך הליך הזה מתבצע לפי חוק, באישור של ועדה ארצית.
הקריטריונים הם ברורים וחד משמעיים:
1. רק בני זוג נשואים רשאים להגיש בקשה לועדה ארצית, ובמקרים הבאים בלבד:
2. קיים סיכון ממשי וניכר לפגיעה משמעותית בבריאות הנפש של אחד ההורים אם לא יבוצע הליך של ברירת מין היילוד.
3. למבקשים כבר לפחות 4 ילדים משותפים מאותו מין.
לדברי ד"ר יריב גדעוני, מומחה למיילדות, גניקולגיה ופוריות ומרכז תחום הפוריות של מחוז מרכז קרוב ל-20 שנים, ישנו גם השיקול הרפואי שבמידה וקיימת המלצה גנטית בעקבות מחלה הפוגעת באחד המינים, ניתן להמשיך בהליך של ברירת מין היילוד, ללא אישור ועדה רפואית. "הזוג רשאי להמשיך בהליך של ברירת מין היילוד. היה אצלי למשל זוג שלאישה היה סרטן והיא נשאית של גן BRCA (שגורם לעלייה בסיכון לפתח סרטן בשחלה). היו להם מספר עוברים מוגבל והתגלה כי כל העוברים היו נשאים של הגן. במקרה כזה, הזוג ביקש להשיב רק עוברים זכריים ועשה זאת כמובן ללא הכרח אישור הוועדה".
עד כמה מין היילוד חשוב בישראל ביחס לשאר עולם?
"השיח בישראל מתמקד במצוות 'פרו ורבו' לצד הרצון להצטיין. החשיבות שיהיה לנו ילד 'מושלם' הוא מאוד בולט ויעידו על כך הסקירות ובדיקות התלת ממד המרובות שפחות נפוצות בעולם. אולם יש מדינות שיש חשיבות רבה למין היילוד כמו למשל בסין, שם רצו בעיקר בנים על מנת שימשיכו את התנהלות המשק למשל. עם זאת, על אף הרצון המשפחתי לייצר בנים ובנות, המדינה לא ממהרת לזרום עם כך ועל כן, תעיד הוועדה הארצית".
"בעבודתי, כמומחה פריון, אני פוגש זוגות שמתקשים להרות ועל כן שמחים על כל מה שיש, אם כי לעתים בהריון השלישי, כשיש ציפייה למין מסויים, ניתן לראות ארשת אכזבה על פניהם. אולם עד להיום, בכל הקריירה שלי, נתקלתי במקרה אחד בלבד שזכור לי: זוג ולו 4 בנות בבית קיבל אישור ממשרד הבריאות לבן אך כל העוברים חזרו נקבות. אותו זוג לא שב להליך ההחזרה".
גם ד"ר כץ נתקל בכמה תגובות מגוונות. "זכור לי בעל שאחרי 3 בנות, בישרתי לו שבהריון הנוכחי יש בן ומרוב שמחה והתרגשות התחיל לצעוק ואף נפל מהכסא. כשקם בא חיבק אותי חזק נישק את ראשי והודה לי. תגובה נוספת הייתה של רופאה שכשבישרתי לה שיש לה בן נוסף (2 בנים בבית) היא התחילה לבכות ולא רצתה לשמוע יותר פרטים נוספים על הבדיקה".
ובכל זאת, איך זה שזוג אחד מביא לעולם את אותו מין היילוד, פעם אחר פעם, אתם תוהים? ובכן, זה לא בהכרח ענין של מזל בחיים. לדברי ד"ר גדעוני, בחירת מין הילוד טמונה בזרע. "אם יצאו לכן 4 בנות ברצף, ייתכן והזרע עם המטען הנקבי יותר בולט. זה לא 50-50 אחוז. ולהיפך, במקרה של בנים. בטיפול IVF אפשר לראות את העוברים. על אף שקיימות מספר בדיקות שעשויות להשפיע על הרכב הזרע, אף בדיקה אינה בוודאות מוחלטת".
בהריון או שילדת לאחרונה? מזל טוב! באיזי ריכזו עבורך את כל מה שחשוב לדעת לפני ואחרי הלידה: