"את לא תוכלי להביא עוד ילדים", כך נפתח הפוסט שכתבה יפעת צרור (42) במאמאזון. הפוסט, שריגש אלפי נשים, מספר על הקירות בהן נתקלה כאשר רצתה לממש את התשוקה שאליה שותפות מיליארדי נשים – להביא ילד לעולם. למרות כל הנבואות השחורות של הרופאים, ש"הבטיחו" לה שאין שום סיכוי בעולם, שתוכל להיות שוב בהריון, היא המשיכה לנסות ובסופו של דבר, הצליחה להרות ולהביא ילד לעולם. הנה סיפורן של שלוש נשים, שהוכיחו לעצמן ולעולם שאמונה ונחישות יכולים לנצח הכול.
"אין לך שום סיכוי להרות. תפסיקי עם ההתעללות בגוף שלך"
צרור הייתה בת 34 כשהרתה לראשונה באופן ספונטני. בפעם השנייה, ניסתה שוב במשך שנה להיכנס להריון, והופנתה לצילום צוואר הרחם, שם גילו חצוצרה אחת עם דלקת ושנייה לא מתפקדת. הוסבר לה שהסיכוי להריון הוא אפסי. אולם אחרי 2 טיפולי פוריות, יפעת נכנסה שוב להריון. כשהייתה בת 38, רצתה להביא ילד שלישי לעולם. צילום רחם גילה שמצבה החמיר, והיא הופנתה ישר לטיפולי פוריות. "בטיפול הראשון הביציות יצאו מפוררות, בטיפול הבא הרופא אמר לי: 'לא יהיו לך ילדים, הסיכוי שלך אפסי, אין לך שום סיכוי להרות. תפסיקי עם ההתעללות בגוף כי זה פשוט לא יילך ואני גם מפסיק לטפל בך'. יצאתי משם בוכה ומושפלת", מספרת יפעת.
הנחרצות הבוטה של הרופא לא גרמה ליפעת להרים ידיים. "ביקשתי לראות רופא אחר, כשהגעתי לפגישה הוא אמר שאין לו הרבה מה להוסיף, אבל שזה הגוף שלי ואם אני מרגישה שאני רוצה לנסות הוא לא ימנע ממני. מבחינתי זה היה הכול. הרגשתי עובר בתוכי, והאמנתי שיהיה לי ילד".
לאחר בדיקה נוספת של הביציות, הרופא אמר ליפעת שהביציות מתפוררות כי הן מאוד זקנות, במקרה הטוב, בכל 5-6 מחזורים תתפתח ביצית אחת, וגם אז מדובר בנס. "אמרתי לו אם אתה מוכן לטפל בי, אני אשלם על הכול, רק תחתום שאתה מאשר לי, לאחר שחתם אמרתי לו שניפגש עוד כמה חודשים. באותה תקופה, חקרתי למה ביציות נמצאות במצב כזה וגיליתי שהדבר נובע מתזונה לא בריאה, ושתוך שלושה חודשים אפשר לשפר את המצב".
"כל מה שעברתי גרם לי לאבד אמונה ברופאים"
זהבית ירמייב הייתה רק בת 25 כשפתחה בפרק ב' עם ילד בן 6 מנישואים קודמים. כשהרגישה שהיא בשלה להביא ילד נוסף, ניסתה להיכנס להריון במשך חצי שנה. זהבית נשלחה לסדרת בדיקות ארוכה ומייגעת בה התגלתה בעיה בשחלה השמאלית. "הרופא אמר שיש לי מחלה קשה בשחלות, ושאפילו טיפולים לא יעזרו לי. המילים שלו עדיין מהדהדות לי באוזניים. הרגשתי שעולמי חרב עליי, ורציתי לפרוץ בבכי, אבל הילד שלי היה איתי. הרופא אמר לי: 'אל תיקחי את זה קשה, יש לך ילד אחד, ואת יודעת מה זה להיות אימא'. כשהגענו הביתה, התפרקתי. אמרתי שאם אני לא יכולה להביא יותר ילדים, הסתיימה המהות שלי כאישה, וביקשתי מבעלי שנתגרש. לא קיבלתי את זה שאני לא יכולה להביא עוד ילדים. בעלי, שעבד בבית החולים, פנה שם למומחה פוריות שהסתכל על הבדיקות ואמר שבדיוק באותו היום שחררו מישהי בהריון עם תוצאות כמו שלי. הוא ניסה להפיח בי תקווה כי ראה שאני שבורה".
אך מנהל המחלקה בבית החולים בו אושפזה זהבית סבר שאם ההיריון לא תקין, העובר ייפול לבד. היום לזהבית יש תינוק בן חודש, שנולד בריא ושלם. "כל מה שעברתי גרם לי לאבד אמונה ברופאים".
הרופאים שלחו אותי לתהליך פונדקאי
כאשר יש הפלות חוזרות ולא נמצאת סיבה, אחת הסברות היא שלאישה יש קרישיות יתר בדם שגורמת להפלות. אך הרופאים שדנו בתיק, לא הסכימו לקבל זאת, והחליטו שייתכן ומדובר במחלה אוטואימונית. "כשהגעתי לוועדה, הם אמרו לי 'אין לך סיכוי להחזיק הריון, ואנחנו שולחים אותך לפונדקאות. פרצתי שם בבכי, הייתי לבד, ולא ידעתי שזה מה שאני הולכת לשמוע. יצאתי משם הרוסה, אבל אמרתי שאני לא מוותרת על הריון, רציתי להרגיש את העובר שלי בבטן ולא הייתי מוכנה לשמוע על זה. פניתי לרופא פריון שקיבלתי עליו המלצות. הוא לא הבין למה שולחים אותי לפונדקאות, ומבחינתו לא הייתה סיבה שלא אחזיק הריון". מיכל שוב החלה טיפולי IVF. נקלטה, ובשבוע 12 בבדיקת שקיפות עורפית שוב לא היה דופק לעובר.
"לא רציתי יותר לעבור את זה. הפעם עשיתי גרידה, והייתי ממוטטת. המשכתי לעשות טיפולי דיקור ורפלקסולוגיה. רציתי לקחת את הזמן עד שאחזור לטיפולי הפריות. קיימנו יחסי מין בדיוק ביום הביוץ שלי, וכשעשיתי בדיקה בערכת הריון, התוצאה הייתה חיובית. התחלתי לקחת קלקסן, שאמור לשמור על רמות הקרישיות בדם. כשהגעתי לרופא של שקיפות עורפית, זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי דופק. במהלך כל ההיריון דיברתי לעובר שלי וביקשתי ממנו שייתן לי סימנים. ההיריון שלי שהיה ספונטני כנגד כל הסיכויים עבר חלק, והתינוק שלי נולד בט"ו באב בלידה טבעית".