סימנו אותי

לפני שעמד בחזית המאבק במשרד הבריאות על לידות הבית, כשד"ר אבנר שיפטן עוד עבד במחלקת יולדות בבית חולים, הוא לא אהב את מה שהנשים לובשות שם. "החלוקים האלה מבזים", הוא כועס. "הם גם לא נוחים. למה הם טובים חוץ מלהנכיח ליולדת מי הרופא ומי החולה ושיש פה היררכיה? זה כמו שיש מדים בצבא. המדים של הקצינים והסגל הם פיקס, יושבים טוב על הגוף. לעומת זאת, המדים של הטירונים או גדולים מדי ויושבים כמו שק, או קטנים מדי. אני כבר הרבה זמן מחפש מישהו שיעצב לי בגדים ללידה. בגד שיכבד את האשה. מודל אחר לגמרי ממה שרואים בבתי חולים".

חמש שנים נמצא ד"ר שיפטן בהתכתשות מול משרד הבריאות. עכשיו ההתכתשות הזאת הגיעה לפיצוץ. ועדה מקצועית שמינה משרד הבריאות מצאה אותו אשם בהתנהגות שאינה הולמת רופא בחמש לידות בית שהסתבכו. בלידה שישית אף הואשם ברשלנות חמורה. רשיונו נשלל לעשרה חודשים. "אני מסומן", הוא מגיב. "דרכי הם מנסים להפחיד את כל מי שעוסק בתחום. למה? כי יש קבוצה הולכת וגדלה של נשים שמחליטות לא להגיע לבית חולים וללדת בבית. מפחדים שהזרזיף יהפוך לשיטפון. זה חומר נפץ רפואי".

"כשיולדת מחליטה ללדת בבית זה כסף שלא מגיע למחלקה"

ד"ר אבנר שיפטן נחשב לגורו של לידות הבית. שמו נישא בהתפעלות בקרב קהל מעריצות הולך וגדל; כשהתפרסם עניין ההשעיה בכלי התקשורת הוקמה בזריזות קבוצה בפייסבוק בשם "מעגל תמיכה בד"ר אבנר שיפטן" וחברים בה מאות אנשים. "הנשים המתוארות בקובלנה ונשים נוספות שיילדתי שלחו מכתבים לוועדה. חלקן אף הגיעו לדיונים עצמם. גם הנשים וגם בני זוגם לא מפסיקים להתקשר אלי, לתמוך ולעודד", הוא מספר. "כל הלידות הסתיימו בשלום, לאם וליילוד, אך למשרד הבריאות זה לא שינה דבר".

משרד הבריאות סתם נטפל אליך?
"אני לא מעניין את הממסד הרפואי. מה שמעניין אותו זה לידות הבית, או יותר נכון הפסקתן. בנו מחלקות, קנו ציוד משוכלל, הכשירו רופאים, ופתאום באות נשים ואומרות 'אנחנו לא צריכות אתכם. אנחנו רוצות ללדת בבית כי לידה זו לא פרוצדורה רפואית אלא תהליך פיזיולוגי טבעי'".

למה זה כל כך מפריע למשרד הבריאות?
"מעל הכל, השיקול העיקרי שהנחה את מנהלי בית החולים להתלונן נגדי הוא כסף. מה שמנחה את בתי החולים זה מה משתלם כלכלית ומה לא משתלם כלכלית. בית חולים מקבל מביטוח לאומי 12 וחצי אלף שקל עבור כל יולדת שמתאשפזת אצלו. כשמדובר ב-170 אלף לידות בשנה, זה שוק שמגלגל מעל שני מיליארד שקל. מחלקת יולדות בבית חולים היא המחלקה הכי רווחית, והיא מממנת גם מחלקות לא רווחיות. כשיולדת מחליטה ללדת בבית זה כסף שלא מגיע למחלקה. מאותה סיבה גם עושים לנשים טיפול הפריה אחרי טיפול הפריה גם כשהרופא יודע שהסיכויים קלושים - גם פה המדינה מממנת בנדיבות את ההליך הרפואי".

לא יכול להיות שהממסד הרפואי באמת רוצה בטובת הנשים?
"הנתונים מדברים בעד עצמם. ממחקר שערכתי בין 2008 ל-2012 גיליתי שהסיכוי של אישה בהריון תקין ללדת בניתוח קיסרי עומד על 20 אחוז. בלידת בית הסיכוי שהלידה תסתבך ותסתיים בקיסרי הוא שניים וחצי אחוז. הסיכוי של אישה לפרוצדורה רפואית בבית חולים עומדת על 60-70 אחוז, בעוד שבלידת בית עומד על לא יותר מארבעה אחוז. אצל אישה שילדה בעבר בניתוח קיסרי הסיכוי שההריון הבא ייגמר בקיסרי הוא בין 40-45 אחוז. כשהיא יולדת בבית, הסיכוי שזה יסתבך ויגיע שוב לניתוח הוא חמישה אחוז. גם כשמכניסים למשוואה את העובדה שמאושפזות בבתי חולים יולדות בסיכון גבוה, עדיין ההבדלים מובהקים".

מה אתה אומר לנשים שמגיעות להתייעץ איתך אם ללדת בבית?
"קודם כל אני לא מפחיד אותן כפי שמפחידים אותן בבית חולים. שם הן שומעות שהן מטורפות בשל הרצון ללדת בבית. אני מצטט בפניהן מחקרים המעידים כמה לידת בית היא בריאה וטובה לאם ולילד. אני אומר לאשה 'תישארי עם הרוח הזו, כי את לא יודעת כמה את צודקת'".

"ההחלטה שאסור למי שאינו מומחה ליילד כוונה נגדי"

אבל המקרה של ד"ר שיפטן מורכב יותר מסיפור על דון קישוט שנלחם בממסד הרפואי. בשנת 2010 הוגשה נגדו תלונה ראשונה למשרד הבריאות, על ידי מנהל מחלקת יולדות ב"פוריה". זה קרה לאחר שאישה בהריון, עם תאומים במצג עכוז, הגיעה בשלב מאוחר של הלידה לבית החולים כשהיא מלווה בד"ר שיפטן. עם קבלתה התרחשה צניחה של חבל הטבור, מצב שעלול לגרום להפרעה בזרימת הדם, וכתוצאה מכך להפרעה בזרימת החמצן לעובר. היא הוכנסה לניתוח קיסרי דחוף שהסתיים בשלום. על פי תקנות משרד הבריאות, אסור ליילד בלידה ביתית לא במצב של מצג עכוז ולא במצב של הריון מרובה עוברים. אבל לדבריו של ד"ר שיפטן, בכלל לא מדובר בלידה ביתית שהסתבכה. "חוץ מלבצע לידות בית אני גם מלווה יולדות לבתי חולים", הוא אומר. "אני עוזר להן לקבל החלטות מושכלות, כיוון שהן לא סומכות על הצוות הרפואי. הכוונה מאחורי הדברים היא גם לא להגיע מיד בתחילת הלידה, כדי שתהיינה כמה שפחות הפרעות מצד הצוות ואולי גם הסיכויים ללידה קיסרית יפחתו. מנהל המחלקה ראה אותי ומבחינתו ד"ר שיפטן זה לידות בית, אז הוא התלונן. אם הוא היה מרים טלפון אלי, בכל זאת אני רופא שעבד במחלקה הזו שנים ארוכות, הוא היה שומע ממני מה קרה כאן". משרד הבריאות הזמין את ד"ר שיפטן לבירור בחשד שתכנן לערוך לידת בית, אך בסופו של דבר התיק נסגר.

שנתיים מאוחר יותר הגיע מכתב תלונה נוסף למשרד הבריאות. הפעם היו חתומים עליו מנהל בית החולים "מעייני הישועה", פרופ' מוטי רביד, ומנהל מחלקת יולדות בבית החולים. השניים כתבו לד"ר בועז לב, משנה למנכ"ל משרד הבריאות, שלבית החולים הגיעה בשלב מאוחר בלידה שלה יולדת שבעברה שני ניתוחים קיסריים – גם כאן, על פי הוראות משרד הבריאות, אסור ליילד בבית. בוצע ניתוח קיסרי דחוף שהסתיים בשלום, ומשרד הבריאות החליט להפוך את התלונה לקובלנה רשמית.

בזמן הדיונים הגיעו תלונות נוספות על ד"ר שיפטן ממנהלי מחלקות בבתי חולים ברחבי הארץ; אף פעם לא מהיולדות עצמן, אגב. כולן תארו תבנית דומה – יולדת בעלת היסטוריה רפואית בעייתית או עם הריון בסיכון מגיעה לבית החולים בשלב מאוחר בלידה כשד"ר שיפטן מלווה אותה, והצוות חושד שמדובר בלידת בית שהסתבכה. בסופו של דבר, משרד הבריאות הגיש קובלנה מורחבת, הכוללת שישה מקרים שהתרחשו בין השנים 2010-2013.

באחד המקרים בקובלנה מתוארת יולדת שהגיעה לבית החולים תל השומר בליווי שיפטן עם עבר של לידות בניתוחים קיסריים, גם היא בשלב מאוחר, והוכנסה לניתוח חירום לאחר שנצפו שינויים והאטה בדופק העובר. במקרה אחר, יולדת עם עבר של רעלת הריון ולידת עובר מת הגיעה לבית החולים הדסה עם לחץ דם גבוה מאוד, וטופלה בחשד לרעלת הריון גם הפעם; לדבריה, שהתה בבית בהשגחת ד"ר שיפטן. הסעיף הראשון בקובלנה עוסק בעובדה שד"ר שיפטן איננו רופא מומחה, כיוון שלא סיים את התמחותו, בשעה שחוזר משרד הבריאות משנת 2008 קובע כי רק רופאים מומחים ברפואת נשים ויילוד או מיילדות שלהן שלוש שנות ניסיון יכולים לערוך לידות בית.

החלטת הוועדה היתה להרשיע את ד"ר שיפטן הורשע בהתנהגות שאינה הולמת רופא. הוועדה אמנם קיבלה את העדות שלו שאף אחת מחמש הלידות המוזכרות בקובלנה לא תוכננה להתרחש בבית, אך ראתה בחומרה את העובדה שלקח על עצמו להתחיל הליך בבית למרות שהוא אינו מומחה כנדרש, ולמרות שמדובר ביולדות בסיכון גבוה. הוועדה גם לא ראתה בעין יפה את העובדה שלא ניהל רשומות רפואיות. "בסופו של דבר, הם טענו כלפיי שלא הייתי נחוש מספיק להביא לידיעת הנשים שהן צריכות להגיע מהר ככל האפשר לבית החולים". בפרשה השישית הוא כבר הורשע ברשלנות חמורה, לאחר שיילד בלידת בית אישה עם עבר של לידות בניתוחים קיסריים. היא הגיעה יממה מאוחר יותר לבית החולים "מעייני הישועה", ושם אובחנו קרעים חמורים שלא נתפרו כיאות על ידי ד"ר שיפטן. במהלך הדיונים, כשנשאל "האם היה קרע פנימי שלא הבחנת בו"? הוא ענה "יכול להיות".

"כשבאתי לבקר את היולדת, היא סיפרה לי שמנהל המחלקה הנחה את הרופא לכתוב שהיה לה קרע בדרגה 3, במקום בדרגה 2, כדי 'לסבך את שיפטן'", הוא מספר.

בסופו של דבר, הורשע ד"ר שיפטן ורשיונו נשלל לעשרה חודשים. כיוון שהוא נמצא בהליכי ערעור על ההחלטה, ההשעיה נדחתה. שופט אחד שהיה בדעת מיעוט זיכה את ד"ר שיפטן מרוב סעיפי האישום, וכתב: "העדפתי את עדות ד"ר שיפטן לגבי האירועים, על פני עדי התביעה וצוותי חדר הלידה שאינם אובייקטיביים. את העובדה שלא הביע חרטה, אני זוקף לזכותו וליושרו ולא לחובתו".

ד"ר שיפטן, מדובר בקובלנה לא פשוטה.
"אם הייתי רופא בבית החולים שעשה רשלנות גדולה, זה לא היה מעניין את משרד הבריאות. מבקר המדינה קבע בדוח שהוציא על משרד הבריאות שמתוך אלפי התלונות המתקבלות מדי שנה, הוא בודק רק שלושה אחוזים מתוכן, והופך אותן לקובלנות ב-2 אחוז בלבד מהמקרים. התלונות שהופכות לקובלנה הן אלו שעוסקות בתוצאה חריפה וחריגה מאוד, כמו מוות, נכות קשה או סיפור שתפס כותרות ועכשיו קשה לטאטא אותו. אבל כשמדובר בלידות בית זה סרט אחר. רוצים להשחיר אותנו. פתאום משרד הבריאות מזדרז להקים ועדה ולבדוק. זה לא מעניין אותו שהלידות הסתיימו בשלום. שנה שעבר סימנו את ד"ר יצחק ברדה, שעורך גם כן לידות בית והושעה לשלושה שבועות. השנה סימנו אותי".

לקחת על עצמך לערוך או להתעכב עם לידות מורכבות בבית, והן הסתבכו.
"הרפואה עוסקת בשיקול דעת, לא בסכמות. ברפואה אין רק פתרון אחד לבעיה. לא תשמעי לעולם 'במקרה הזה והזה צריך לעשות כך וכך בלבד'. מאות רופאים עוברים על הנחיות מדי יום. ישנה הנחיה להתחסן נגד שפעת ורופאים לא מתחסנים. ישנה הנחיה להחזיר רק שתי ביציות מופרות לרחם ורופאים נוהגים בשיקול דעת ולפעמים מחזירים שלוש. הנה, רק עכשיו רופאים הודיעו שלא יזינו בכפיה עצירים למרות שמדובר בחוק ממש. אני נפגש עם הנשים ועל פי שיקול דעתי מחליט האם אפשר לערוך לידת בית או האם אפשר להתעכב בבית בטרם מגיעים לבית החולים. אני לא מכיר שום מקרה שלידות הסתיימו בשלום ועדיין משרד הבריאות בחר להגיש קובלנה נגד רופא רק בגלל שעבר על הנחיות".

אתה לא רופא מומחה. לפי התקנות אסור לך ליילד בבית.
"כשקבעו מי רשאי לערוך לידת בית, אני הייתי הרופא היחיד שעסק בלידות בית מבלי שהוא מומחה. זו החלטה אינטרסנטית שכוונה נגדי. חשבו שכך ישתיקו אותי. הרי אין בשום ענף של הרפואה עדיפות לאחות על פני רופא. עבדתי כרופא מיילד בבית חולים 14 שנה ועכשיו באים ואומרים לי שמיילדת עם ניסיון של שלוש שנים יכולה ליילד ואני לא? זה הרי אבסורד".

פרופ' מוטי רביד כותב שליולדות היה יכול להיגרם קרע ברחם, לאור העובדה שעברו ניתוחים קיסריים בעבר. אין לחוות הדעת הזו שום ערך בעיניך?
"מפחידים נשים בכך שאם ילדו בלידה וגינלית אחרי קיסרי יש סיכוי גדול לקרע ברחם. את יודעת מה אחוז הסיכוי לקרע? בין חצי אחוז לאחוז. הספרות הרפואית העולמית לא דיווחה על שום קרע ברחם בלידת בית. גם בארץ, כמי שעוקב אחרי מאות ואלפי לידות בית, לא נתקלתי בשום מקרה כזה. ד"ר רביד הוציא מכתב היסטרי בלי תוכן רפואי. ניסיון ליצור סיפור כשאין סיפור. מה שעצוב הוא שבאחד המקרים, ליד יולדת שאני הבאתי, שכבה יולדת עם קרע ברחם לאחר לידה לא מוצלחת בבית החולים. ניסיתי להגיש תלונה נגדית למשרד הבריאות, אך נעניתי בתשובה שהיולדת עצמה צריכה להתלונן".

"הייתי הרופא הראשון בבית החולים שהפסיק ליילד נשים כשרגליהן מורמות וקשורות"

לא פשוט לקבוע מי הטוב ומי הרע בסיפור הזה. 115 עמודי הכרעת הדין מציירים את ד"ר שיפטן מצטייר כרופא יהיר, כזה שלוקח סיכונים מיותרים, שנוהג כמטוס חמקן, נמנע מלהראות רישומים רפואיים לוועדה למרות שהתבקש שוב ושוב, מגדיר בצורה מעורפלת את תפקידו בלידות הבית. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות שמוטלת על משרד הבריאות. לידות בית נתפסות בישראל כדבר שצריך להכחיד; רק לאחרונה התבטא בנחרצות גורם בכיר במשרד הבריאות כשנשאל במהלך הדיונים על המדיניות הרשמית: "המדיניות המוצהרת של משרד הבריאות היא שהמיקום המיטבי ללידה היא בית החולים ולא הבית". הנגזרת של הדבר היא שמבחינתם, ד"ר שיפטן אשם כבר מראש. באנגליה, למשל, עברו לפני שנה וחצי תקנות מהפכניות שהמליצו לנשים בהריון תקין ללדת בבית, כיוון שעצם האשפוז בבית חולים מעלה את הסיכוי להתערבויות רפואיות ולהידבקויות בזיהומים. ניתן להניח ששם, ההסתכלות על לידת בית שהסתבכה ועל רופא שניהל אותה תהיה שונה לחלוטין.

הוא לא אדם פשוט לעיכול. גם אם השיל מעליו את תדמית הרופא יודע כל, משהו בכל זאת נשאר. כשאני כותבת את הדברים שהוא אומר, הוא מורה לי מתי לפתוח פסקה חדשה. עם זאת, כשמדובר בלידות ובנשים היולדות, אני מזהה את הרגישות שהפכה אותו לכהן הגדול של לידות הבית.

הוא נולד בקיבוץ כפר סאלד להורים ממקימי הקיבוץ, מתגורר היום עם משפחתו ביסוד המעלה. נשוי בשנית לאריאלה, גננת, ואב לשבעה ילדים. את לימודי הרפואה שלו למד באוניברסיטת תל אביב, ולאחר מכן התמחה במיילדות בבית החולים "פוריה".

"התחלתי כרופא סטנדרטי. פעלתי איך שלימדו אותי ולפי מה שראיתי מסביב. עם הזמן פיתחתי תפיסת עולם פחות קונבנציונלית, של כמה שפחות התערבויות. הייתי הרופא הראשון בבית החולים שהפסיק ליילד נשים כשרגליהן מורמות וקשורות. לא הבנתי למה צריך את זה. היו הרבה תירוצים למה לעשות את זה שאני לא קניתי, למשל שהאשה תשתולל שהראש יוצא וייגרם קרע. אמרו לי 'איך אתה מקבל החלטה כזו, אתה לא אחראי'. היום זה נראה ברור מאליו. מנהל המחלקה הסכים להעסיק אותי כפי שביקשתי, במתכונת מצומצמת, כי הרבה נשים הגיעו במיוחד ללדת ב"פוריה" בזכותי. בקיצור, מי שהכיר אותי בימים האלה ידע שאני חתרן בלתי נלאה", הוא מחייך.

אשתו הייתה הראשונה שביקשה שיערוך לה לידת בית. "לא התחברתי לזה אז בכלל. שאלתי אותה מה זה משנה אם את בין הקירות של בית החולים או קירות של בית? היא התעקשה שזה אמור להיות משהו מיוחד. את הילד הראשון לא הצלחנו ללדת בבית. את שני אחיו כבר כן. אשתי אמרה אז שהלידות בבית טובות לאין ערוך מהלידה בבית החולים. התחלתי ללמוד את הנושא, לשוחח עם נשים שילדו בבית. הפסקתי להסתכל על לידה כעניין טכני, גופני פרופר: יש צירים, בסופם יוצא תינוק, מנתקים את חבל הטבור וזהו. לידה בשבילי היא תהליך פיזיולוגי, נפשי-רגשי ורוחני. עד המאה ה-20 נשים ילדו בבית. לידה טבעית היא לידה מעצימה ושמחה, היא ממש מדרגה להתעלות. אישה צריכה שלא יפריעו לה ללדת. בבית חולים מפריעים לה. היא לא צריכה חדר ממוזג, לא צריכה רופאים ולא מוניטור".

איך הצוות בבית החולים מפריע לה?
"את מה שאני מספר לך למדתי מנשים. יולדת צריכה תחושת ביטחון ואינטימיות. בבית החולים לא נותנים לה את אף אחת מהתחושות האלה. לא מתקדם מספיק מהר? בואי ניתן לך פיטוצין. עכשיו תשכבי, עכשיו תהיי על הצד, עכשיו עושים מוניטור. את נמצאת תחת הוראות של מישהו זר. הצוות הרפואי בעצם אומר לאישה 'את לא יודעת מה את צריכה'. העניין הוא שהלידה באה מהראש. בלוטת ההיפופיזה מפרישה הורמון שנקרא אוקסיטוצין, המכונה גם 'הורמון האהבה'. הוא מופרש על מנת לגרום להתכווצויות ברחם וללידה. כשהצוות מפריע לאשה, או גורם לה להרגשה לא בטוחה ולא נינוחה, הפרשת ההורמון יורדת וממש אפשר לראות כיצד הלידה נעצרת. הגישה שלי גם מדברת על זה שאשה לא צריכה שום טיפול נגד כאב, אבל כשהיא נאלצת לשכב 30 דקות בשביל לעשות מוניטור במקום לזוז הכאב כל כך מתחזק עד שהיא צריכה אפידורל. בכלל, העצימו את כאב הלידה בצורה מדהימה. כולם אומרים ליולדת 'את לא תסתדרי בלי אפידורל'".

היי, עד האפידורל.
"התרבות המערבית מתייחסת ללידה כדבר דמוני, איום ונורא. מסוכן, כואב כאבי תופת שאי אפשר לעמוד בהם. בעוד שישנה תנועה גדלה של נשים שאומרות 'לידה זה הרגע הגדול שלנו. זה מסע הכומתה שלנו'. גברים עושים מסע כומתה ונפצעים ויש שברי הליכה ועדיין ממשיכים ללכת. גם פה, כואב אבל אנחנו יכולות לעשות את זה'".

בצד כל זה, גם עוזרים לנשים שמתקשות ללדת ושהלידה מסכנת אותן.
"כמי שהיה רופא בבית חולים, אני יכול להגיד לך שמשתמשים בהמון מניפולציות כדי ליצור מצב שמטופלת תקבל את הטיפול שהם רוצים לתת. אם אשה מגיעה בלילה, אז יכולים לתת ללידה להתקדם בקצב שלה כי בשמונה בבוקר מתחלפת משמרת והיא הופכת לבעיה של המשמרת שאחריהם. אבל אם נניח אותה לידה תתחיל בצהריים, כשאחרי הצהריים מגיעים רופאים פחות בכירים, שהרופא הבכיר לא סומך עליהם, הוא יגיד לאשה, אין ברירה, צריך לקדם את הלידה. אני אתן לך עוד דוגמה. מגיעה אישה עם ירידת מים. אם אין חדרים פנויים לזירוז, יגידו לך, את ממילא נכנסת ללידה עוד כמה שעות, אז למה להתערב? אבל אם יהיה חדר פנוי, יגידו לה, אי אפשר לחכות, בואי נעשה לך זירוז. ואם החדר שוב נתפס? אז פתאום שוב אפשר לדחות את הפרוצדורה. אני זוכר שהגיעה אישה וסיפרה שהיא לא מרגישה את העובר. בדקו אותה וראו שיש מיעוט מים קל. הרופא המליץ לה על זירוז. היא ענתה שהיא מעדיפה שלא. הרופא אמר לה 'או זירוז או הביתה'. זו עבירה על החוק. חוק זכויות החולה קובע שתמיד צריך לתת אלטרנטיבות. זו עבריינות פרופר. מהר מאוד הבנתי שמשחקים פה".

כמה סיבוכים יש בחדרי לידה?
"כשתינוק מת בבית חולים, לרוב הציבור לא ידע מזה. משרד הבריאות לא מפרסם נתונים על תמותה ותחלואה. אבל כשמשהו יסתבך בלידת בית, מיד משרד הבריאות יפרסם. חברת ביטוח שמבטחת רופאים פרסמה כי בין השנים 2009-2014 קרו 1661 מקרים של רשלנות רפואית בחדרי לידה. תחלקי את זה בשש שנים, מדובר ב-270 מקרים בשנה של רשלנות חמורה שהובילה לנכות או לפטירה של יולדת או יילוד. כלומר, כל שלושה ימים, קורים שני מקרים של רשלנות שנגמרים בבכי רע".

תמונות לידת הבית באדיבות הצלמת שחר ויצמן והמיילדת והצלמת ליהי עמיצור-לובל.

לכל כתבות המגזין