אבי וולינגטון, מתמחה צעירה ברפואת ילדים, ובעלה ממש לא תכננו ללדת בבית – אבל להוריקן סנדי היו תכניות אחרות עבורם. אחרי שהכל עבר בשלום, הם התפנו לסכם את החוויה הלא שגרתית.
כריות ונרות יום הולדת בחדר האמבטיה הקטן
"הלכנו לישון בערך בתשע בערב", סיפר סטפן, הבעל והמיילד לעת מצוא. "לא היה חשמל, לא היו מים זורמים אז לא היה לנו הרבה מה לעשות ערים. בערך בעשר אבי אמרה שכואבת לה הבטן, ואחרי חמש דקות התלוננה שוב. עוד היו קצת מים בבית, אז הצעתי לה שאכין לה אמבטיה. עוד לא חשבנו שהיא יולדת, או שלא רצינו להבין.
כששמענו על הסופה, והבנו שיש סיכוי שהלידה תתחיל במהלכה, התכוננו מראש. דיברנו עם רופאת נשים שגרה לידנו, וקבענו איתה שאם הלידה תתחיל ולא נוכל לנסוע, היא תבוא לעזור לנו. הבאנו חבילה של ככפות חד פעמיות, ואשתי הכינה קליפסים כאלה, שמשמשים לסגירת שקיות של חטיפים, בשביל חבל הטבור. ועדיין, ברגע האמת חשבנו שאנחנו מגזימים, לא האמנו שבאמת נשתמש בכל השטויות האלה".
"למרות שזו הלידה השנייה שלי, לא הבנתי שאני בצירים עד שלב די מתקדם. רק כשהכאב נהיה בלתי נסבל, קלטתי מה קורה בכלל. כשהבנתי שאני יולדת, הלכנו לאמבטיה. לא הייתה ברירה, כי בסלון לא היה חימום, ובחדר השינה של הבן הגדול שלי לא הייתי יולדת. האמבטיה שלנו די קטנה וצפופה, ואחרי שסטפן ריפד את הרצפה שם במגבות וכריות היא קטנה עוד יותר. הבאנו נרות, כדי שנוכל לראות מה אנחנו עושים, אבל זה ממש לא היה רומנטי".
"תביאו לו כובע, תחסמו לו את הטבור!"
כשבני הזוג הבינו שהצירים מתחזקים, הראש עוד שנייה בחוץ ורופאה אין, הליט סטפן להזעיק שכנה, בלי הכשרה רפואית אבל עם יופי של גישה. "בסוף מי שעזרה לנו הייתה שכנה", שחזרה אבי. היא לא רופאה או מיילדת, והיא אף פעם לא עשתה משהו דומה, אבל היא הייתה שם איתנו, אחרי שסטפן פשוט דפק לה בדלת וביקש שתבוא, והרגיעה אותי מאוד. היא אמרה לי כל הזמן שאני מצליחה, ושהגוף שלי יודע מה לעשות. לא היינו צריכים לעשות שום דבר, רק להגיב למה שהגוף שלי ביקש".
אחרי שהתינוק יצא, בריא ושלם, והונח בחיקה של אבי, היא התפנתה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב: לטפל ביילודים. "ברגע שהתינוק יצא חזרתי להיות רופאת ילדים, ולא רק יולדת, והתחלתי לתת הוראות: 'תעטפו אותו! תביאו לו כובע! תחסמו את חבל הטבור!'. אז בעצם הבנתי שהכל בסדר, ושאני והתינוק בסדר. לקח לי אמנם איזה יום שלם להירגע, כי זה באמת משהו יוצא דופן, אבל עכשיו הכל בסדר".
ואחרי שהכל עבר בשלום, הגיעה העת לסיכומים. "אני יודע שזה קורה ללא מעט נשים, שיולדות בבית בלי לתכנן, אבל אצלנו הייתה את התוספת הזו של הסופה והיעדר התנאים הבסיסיים. אפילו נרות נורמליים לא היו לנו, השתמשנו בנרות יום הולדת שנשארו מהמסיבה שעשינו לאמא של אבי לפני כמה ימים. הייתי בטוח שאבי תצליח, היא הייתה גיבורה אמיתית, אבל אני עדיין לא מאמין שזה קרה. כל הסיפור הזה פשוט מטורף".