המנגנון המופלא של הגוף עוזר לנו, בין היתר, לשכוח את רגעי האימה של הצירים. ליסה בולנד, בריטית בת 31, לא רק שאינה זוכרת את הצירים – היא אינה זוכרת כלל שילדה. באופן נדיר ביותר, ליסה ילדה לידה טבעית בזמן שהייתה בתרדמת, ופגשה את בנה רק כחודש לאחר שנולד.
לקתה בשפעת חזירים קשה בשבוע 20
כשהייתה בשבוע ה-20, התחילה ליסה לחוש ברע. "בהתחלה חשבתי שמדובר בקלקול קיבה, מאוכל סיני זול שאכלתי באותו יום. אבל כשהתקשיתי לנשום, נסענו לבית החולים", היא מספרת. אחרי סדרת בדיקות אבחנו הרופאים כי לקתה בשפעת חזירים קשה. בתוך שעות איבדה ליסה את הכרתה, ושקעה בתרדמת.
"הדבר האחרון שאני זוכרת הוא שהתחננתי בפני האחיות שישמרו על התינוק שלי. חיכיתי כל כך להיות אמא, ולא רציתי שיקרה לו שום דבר רע". מארק, בן זוגה, מתקשה להשתחרר מהטראומה, גם כשאשתו ובנו חבוקים בזרועותיו, בריאים ושלמים. "בתוך שעות היא הפכה מאישה בריאה לאישה בתרדמת, זה היה פשוט נורא".
במשך חודש שלם הגיע מארק לבית החולים מדי יום, שר לליסה שירים ועיסה את כפות רגליה בקרם שאהבה. בוקר אחד הוא קיבל שיחה מבית החולים, והתבקש להגיע כמה שיותר מהר. ליסה הייתה בשלבי לידה מתקדמים. אחת האחיות שמה לב שהמים של ליסה פקעו, וכשהציצה מקרוב ראתה את ראשו של התינוק בין רגליה, 12 שבועות לפני מועד הלידה המשוער.
לרופאים ההמומים לא נותר הרבה לעשות, פרט לסיוע קטן באמצעות מלקחיים. בתוך דקות, התינוק היה בחוץ. "אחד הרופאים אמר לי "מזל טוב, יש לך בן", אבל ראיתי שהוא כחול, ולא שמעתי אותו בוכה", מספר מארק. "לקחו אותו מיד לפגייה, וכעבור שלושה ימים העבירו אותו לבית חולים אחר, מצויד יותר. התחלתי לחלק את הזמן: בבקרים הייתי עם ליסה, ואחר הצהריים עם התינוק. צילמתי אותו כל המן, כדי שליסה לא תחמיץ שום דבר, וחיכיתי להראות לה את התמונות כשתתעורר".
"כשמבשיל רגע הלידה, הגוף יודע לעשות את שלו"
"זה אמנם נשמע מוזר, אבל לא נדיר לראות אשה בקומה יולדת", אומר ד"ר שרון מסלוביץ, מנהל מיון נשים ויולדות ורופא בכיר ביחידה להריון בסיכון בבית החולים איכילוב. "השריר של הרחם, שגורם לצירים, הוא לא רצוני. הוא לא קשור בעירנות, אלא בחומרים שמופרשים במוח. למעשה, עד שלב הלחיצות, אין למה שהאשה עושה השפעה ממשית על הלידה. אחרי שהראש כבר בנרתיק, לפעמים צריך לעזור קצת לעובר, מכיוון שהאישה לא יכולה ללחוץ".
לדברי ד"ר מסלוביץ, לתרדמת עצמה אין השפעה על העובר, אולם ייתכן כי מה שהוביל ללידה המוקדמת של סמואל היא שפעת החזירים שבה לקתה אמו. "בזמן מחלה כל כך קשה מפריש הגוף פרוסטגלנדינים, שבין השאר מרככים את צוואר הרחם ומשמשים אותנו להשראת לידה".
לבסוף, כחודשיים אחרי ששקעה בתרדמת, ליסה התעוררה. "הדבר הראשון שראיתי הוא תמונה של סמואל, התינוק שלנו. ניסיתי לשאול את מארק אם הכל בסדר עם התינוק, אבל לא הצלחתי לדבר או לזוז", היא משחזרת. "אמא שלי ומארק סיפרו לי עליו, ואני בכיתי. הם בטח חשבו שאני בוכה מאושר, אבל אלו היו דמעות של תסכול. רציתי לראות את הבן שלי".
כמה ימים מאוחר יותר, בסיוע רופא שהסכים לכופף את החוקים, נסעה ליסה סוף סוף לראות את בנה. "משם ואילך, סמואל היה המוטיבציה שלי להחלים. ידעתי שהוא זקוק לי, ושאני חייבת להשתחרר כמה שיותר מהר מבית החולים. הרופאים אמרו שיקח חצי שנה עד שאוכל ללכת, אבל הצלחתי בתוך פחות מחודש. פשוט הייתי חייבת, בשביל הבן שלי".
>> גם פן יכול לפגוע בעובר? מחקר חדש אומר שכן