בפעם הבאה שאת מתלוננת על קצת פיגמנטציה או פצעון תועה, תזכרי שיכול להיות הרבה, הרבה יותר גרוע. לצעירה בריטית אחת אין צילומי הריון נוגים, של בטן גדולה באור רך וטבעי – אלא תיק רפואי של צילומי זוועה, שיכול להתנוסס בכבוד על דפיו של כל ספר רפואה. איך דבר כזה קורה? קבלו סיפור זוועתי, שלא כל כך מומלץ להריוניות.
דייל ביירון, בסך הכל בת 20, עברה את אחד ההריונות הזוועתיים ביותר שאפשר לדמיין. במהלך ההריון עם בנה הבכור, ג'ייקוב, היא פיתחה תגובה אלרגית חריפה לעובר, וכל גופה התכסה בפריחה צורבת. הפריחה הלכה והחמירה ככל שההריון התקדם, ואחרי סדרת בדיקות מקיפה הגיעו רופאיה למסקנה: הטסטוסטרון, ההורמון הגברי שמפריש העובר, הוא הגורם לזוועה הדרמטולוגית.
"התחרטתי על הרגע שנכנסתי להריון"
הפריחה הופיעה כשדייל הייתה בשבוע ה-20 להריונה. בתחילה היא חשבה שמדובר בתופעה רגילה, אבל מיום ליום הפריחה התפשטה, החמירה והסבה לה כאבים וגירודים קשים. "העור שלי פשוט בער", היא משחזרת. "כל נגיעה כאבה לי וייסרה אותי. יכולתי רק לגרד ולבכות, ממש הרגשתי שאני קורעת את העור של עצמי. ניסיתי לעטות כפפות, אבל זה לא עזר. כל מה שעניין אותי היה לגרד, ולא יכולתי לעשות שום דבר חוץ מזה. לא חשבתי בהיגיון בכלל, התחרטתי שנכנסתי בכלל להריון והתחננתי לבן הזוג שלי שנשקול הפלה. עד כדי כך סבלתי".
דייל הלכה לרופאים והתחננה שיעזרו לה, אבל מכיוון שהתופעה כל כך נדירה, לקח זמן עד שמישהו יכול היה לאבחן מה קורה לה. "רופאת המשפחה שלי אמרה לי שזה המקרה הכי קשה שהיא ראתה. הייתי אצל עשרה רופאים, ואף אחד מהם לא הצליח לומר לי למה זה קורה או איך אפשר להקל עליי. רשמו לי כל מיני אנטי-היסטמינים ומשחות, אבל שום דבר לא שיר את המצב אפילו טיפה".
אחרי שבנה נולד, ודווקא כאשר היה שיפור קל במצב, ניגשה דייל לרופא ה-11 – דרמטולוג בהתמחותו. הפעם שיחק לה המזל, והרופא אבחן כי מדובר ב- Polymorphic Eruption of Pregnancy, או בקיצור PEP – התפרצות הריונית מרובת צורות. התסמונת תוקפת לקראת אמצע ההריון, ומופיעה בעיקר אצל נשים בהריון ראשון.
דייל, שלדבריה מעולם לא סבלה מאלרגיות, סיפרה שהרופא ערך לה מבחנים כמעט לכל סוג אלרגיה שמוכר לרפואה, אולם היא עברה את כולם בהצלחה. "אחרי שפסלנו את כל האופציות האחרות, הרופא הסביר לי שפשוט הייתי אלרגית לתינוק שלי, והזהיר אותי שאם לא אפסיק לגרד הוא ייאלץ לחבוש את כולי".
"מציק, אבל לא מסכן חיים"
אבל הנזק כבר נעשה. "לאורך ההריון שלי, פשוט הרסתי לעצמי את העור. יש לי צלקות בכל מקום, והן עמוקות ובולטות מאוד. הרופאים אומרים לי שהן אולי ישתפרו קצת, אבל לעולם לא יחלימו. אני מזועזעת מעצמי, למען האמת. אני לא יכולה ללבוש יותר חצאיות או שמלות, וכשלבשתי מכנסיים קצרים בקיץ אנשים בהו בי ועצרו אותי כדי לשאול מה קרה לי. רוב הנשים מאבדות את הביטחון העצמי בגלל שיש להן סימני מתיחהאחרי הלידה, אבל את שלי לא רואים בכלל מרוב צלקות".
״זו לא מחלה מאוד נדירה״, אומר פרופ׳ משנה קליני זהר נחום, מנהל יחידת האם והעובר במרכז הרפואי העמק, מקבוצת הכללית. ״בדרגות חומרה משתנות, 1 מכל 300 נשים סובלת מהתופעה הזו. הסברה שמדובר באלרגיה לטסטוסטורון מגיעה מפני ש-70 אחוז מהלוקות בתופעה נושאות זכרים, אבל זה לא הוכח מחקרית. מה שכן, התופעה מופיעה יותר ככל שהעור מתוח יותר, כך שאמהות לעוברים גדולים, לתאומים ולשלישיות סובלות ממנה יותר״.
ויש גם חדשות טובות: ״המחלה הזו אולי מציקה, אבל לא מסכנת חיים, לא לאם ולא לעובר. בנוסף, רוב הנשים מפסיקות לסבול בין שבוע לחודש וחצי אחרי הלידה״.
ומה לגבי הטיפול? ״במקרים קלים מספיק קרם לחות רגיל. במקרים מורכבים יותר ניתן קרם עם סטרואידים, ואם זה לא עובד - סטרואידים דרך הפה. אם המצב ממש קשה, והאישה כבר בשלה ללדת, פשוט נזרז את הלידה, כדי לרפא אותה״.