לאמהות מאוחרת יש לא מעט יתרונות, כמו למשל הבשלות הרגשית והאפשרות להתבסס כלכלית לפני הבאת ילד לעולם. עם זאת, ברמה הפיזיולוגית, מתברר שהשעון בכל זאת לא מתקתק לטובתנו; מחקר חדש ורחב היקף שנערך על ידי EUROCAT, החברה האירופית לחקר מומים מולדים, מגלה כי שיעור התינוקות שנולדים עם מומים שונים נמצא בעלייה מתמדת מאז שנות ה-80. החשוד המיידי, לדברי החוקרים, הוא גילן של האמהות, כמו גם שיעורי ההפריה.
יותר הפריות חוץ גופיות
המחקר אסף נתונים על מספר עצום של לידות (לאו דווקא לאחר הריון ראשון): 5.4 מיליון לידות ב-14 מדינות באירופה. תוצאותיו מלמדות על גידול עקבי של 50 אחוז במספר התינוקות שנולדים עם מומים בין השנים 1983-2007. עוד גילה המחקר כי בהריונות מרובי עוברים היה שיעור המומים גבוה ב-27 אחוז מאשר בלידות רגילות.
"השינוי לרעה בתוצאות המיילדותיות הוא תוצאה גם של הגיל של האמהות, וגם של העלייה המתמדת בשיעורי ההפריות החוץ גופיות, שכמובן עולה, ככל שהנשים מבוגרות יותר", אמרה פרופ' הלן דולק, שהובילה את המחקר. ג'ון ת'ורפ, עורך כתב העת BJO שבו פורסם המחקר לראשונה, הוסיף: "לעלייה המשמעותית הזו בשיעור התינוקות שנולדים עם מומים צריכה להיות השפעה מכרעת על שירותי הבריאות במערב, והחשיבות של המחקר הזה היא לכמת את השינוי לרעה שחל בעשורים האחרונים, ובעצם להכריז על קיומו".
מבחינת הרופאים, הריון נחשב למאוחר מגיל 35 ומעלה, כאשר משנה לשנה נרשמת ירידה באיכות הביציות של האישה.
"אישה בוגרת מתייחסת להריונה כאל הריון בסיכון"
בתזמון מעניין, התפרסם כעת מחקר נוסף על אמהות מאוחרת, שבוחן את ההריונות המאוחרים מזווית מסקרנת; לפי התוצאות, ככל שאישה מבוגרת יותר היא נוטה יותר להחשיב את הריונה כהריון בסיכון, גם אם אין כל סיבה רפואית שתכניס אותה לקטגוריה הבעייתית. המחקר, שנערך בשיתוף פעולה של האוניברסיטאות קלגרי ומאניטובה, חילק נשים בהריון ראשון לשתי קבוצות גיל: 20-29, ו-35 ומעלה. הנשים התבקשו למלא שאלונים שכללו נתונים רפואיים רבים על בריאותן ועל הריונן, וכן דיווח על תחושותיהן הפרטיות בנוגע להריון.
מניתוח התוצאות עלה כי נשים בנות 35 ומעלה הביעו "חשש גבוה יותר באופן משמעותי" מכך שיזדקקו לניתוח קיסרי, יילדו פג, ימותו במהלך הלידה או יילדו ילד הסובל ממומים, גם אם לא סבלו מכל סיבוך במהלך ההריון והיו בריאות לחלוטין לפניו ובמהלכו. החוקרים ציינו, כי לפחות בכל הנוגע לניתוחים קיסריים, לתפיסה המקדימה יכולה להיות השפעה מכרעת על מהלך הלידה בפועל, שכן ככל שאישה מגיעה מפוחדת יותר וחסרת אמונה ביכולתה ללדת, גוברים הסיכויים שאכן תיאלץ לסיים את הלידה בעזרת מכשירים או בניתוח.
"חשוב לא לנקוט קווים של הפחדה כלפי כל מי שנכנסת להריון בגיל מבוגר, אלא להתבסס על גורמי סיכון ספציפיים בהתאם למצבה האישי", אמרה החוקרת ליסה ווטסון, שנטלה חלק במחקר. "אחרת, אנחנו גורמים בעצמנו להתגשמות הפחד של אותן נשים".
גורמים נוספים: זיהומים, שרירנים ופוליפים ברחם
"הגיל הממוצע של היולדות הולך ועולה בעשורים האחרונים, ויש לכך השפעה על הקלות שבה מושגים ההריונות וכן על התינוקות", אומר ד"ר ערן הורוביץ, רופא נשים בכיר לפריון ולהפריה חוץ גופית. "ככל שאישה מבוגרת יותר האיכות של הביציות שלה נמצאת בירידה, וזה משפיע גם על הכניסה להריון וגם על מומים שונים שעלולים להופיע. בנוסף, יש גורמים כמו זיהומים באגן, שרירנים ופוליפים ברחם, שמשפיעים גם הם לרעה. ברור שבמצב אידאלי כל היולדות תהיינה בנות 20, ולא תזדקקנה להפריה חוץ גופית. אבל מה לעשות, שבמציאות יש זוגות שמביאים ילדים מאוחר, ומביניהם יש מי שלולא טיפולי ההפרייה, יישארו ללא ילדים".
ד"ר הורביץ מוסיף ומרגיע: "רוב המומים יכולים להתגלות בבדיקות במהלך ההריון, ולכן מי שמקפידה על מעקב הריון מסודר, ומבצעת סקירות מערכות ובדיקות נוספות לפי הצורך מפחיתה מאוד את הסיכון ללדת ילד פגוע".