לידה היא המצב הכי פגיע בעולם. את פעורה, פתוחה, כל רחש הכי קטן סביבך נקלט ונחרט עמוק בנימי הנפש. יש מצב שלא תזכרי את הצירים, את החשש או הכאב, אבל תהיי בטוחה שלעולם לא תשכחי את המיילדת שיילדה אותך, ואת מה שהיא אמרה לך באותם רגעי שיא.
יש אנשי צוות מדהימים בחדרי לידה. רופאים, רופאות, מיילדים ומיילדות שנוהגים בכל יולדת בכבוד ובאהבה, מעריכים את הזכות שנפלה בחלקם להיות חלק כל כך חשוב מהאירוע המשמעותי ביותר בחייה. לעומתם, יש אנשי צוות שמביישים את המדים שלהם, רודים ביולדות, משפילים אותן ומצלקים אותן לנצח.
למרבה הצער, כמעט כל שיחה על לידות מגיעה מהר מאוד להשוואת עלבונות. מעבר לפגיעה האישית ביולדת, המאזן ההורמונלי העדין שדרוש כדי לקיים לידה תקינה – מיעוט אדרנלין וריבוי אוקסיטוצין – נפגע אנושות מהערות מעליבות או מיחס מזלזל, ומשם הדרך לזירוזים, התערבויות, לידות מכשירניות ואפילו קיסרי מתקצרת פלאים.
"עושים עוול לנשים בחדר לידה"
אישה אחת החליטה שנמאס לה, והתחילה לפעול. אורית הלפגוט תומכת ומלווה בהריון ולידה, רפלקסולוגית ומטפלת מוסמכת ברפואה משלימה – יזמה עצומה שקוראת "לעצור את ההתעללות המילולית בחדרי הלידה בישראל".
"אני מטפלת בנשים כבר תשע שנים, ויצא לי להיות לא מעט בחדרי לידה", מספרת אורית. "הייתי שומעת פה ושם דברים כאלה, אמירות מחרידות, וזה צמרר אותי. כל הזמן חשבתי שאם אני מרגישה כל כך רע לשמוע את זה, איך מרגישה האישה שהדברים כוונו אליה – והידיים שלי כבולות, אין לי איך לעזור לה. בלידות שלי עצמי הייתה לי חוויה טובה, אבל זה במידה רבה קרה כי הגעתי נחושה שזה יהיה ככה. כן שמעתי משפטים, אבל הם לא הגיעו אליי. לצערי, לא לכל הנשים יש את המזל הזה".
בשלבי איסוף החומר לעצומה שלה, אורית נדהמה מכמות המשפטים שהגיעו אליה. "אין לזה סוף, באמת. גם עכשיו, אחרי שהעצומה כבר באוויר, אני ממשיכה לשמוע עוד ועוד תגובות ומשפטים קשים שנאמרו לנשים, וזה מעציב אותי ומכעיס אותי כל כך. אני בנאדם מאוד רגוע, אבל העוול הנורא הזה שנעשה ליולדות מוציא ממני כעס. הכי נורא זה שנשים אפילו מפחדות להעיר לצוות, חוששות שלא יטפלו בהן כמו שצריך אם הן יתלוננו וממשיכות לספוג ולספוג".
המטרה של אורית מתחלקת לשניים: לתת לנשים תחושת שהן לא לבד, ולגרום לשינוי בפועל. "חשוב לי שנשים יבינו שהן לא היחידות שדיברו אליהן ככה, הן לא היחידות שלא העזו לענות ונשארו עם תחושות לא נעימות ואפילו טראומטיות. בפן הפרקטי, אני בהחלט שואפת לשינוי אמיתי. ככל שיחתמו יותר אנשים אני מניחה שלמשרד הבריאות יהיה קשה יותר להתעלם. אם בכל ישיבת צוות של רופאים, אפילו פעם בשבוע, יזכירו לאנשי הצוות כמה חשוב לשמור על שפה מכבדת בחדר הלידה, אולי נראה ונשמע פחות משפטים איומים כאלה, פחות נשים שיוצאות מהלידה ולא מוכנות לשמוע על לחזור לבית החולים".
"המרדים אמר לי: בפעם הבאה תבואי עם פחות שומן"
כדי לקבל טעימה ממה שנשים זוכות לשמוע מדי יום, הנה כמה ציטוטים נבחרים מהעצומה. כולם אמיתיים, נאמרו לנשים ברגעים החשובים ביותר בחייהן ולוקטו על ידי אורית מחברות, מטופלות ומנשים שנחשפו לעצומה והוסיפו חוויות משלהן:
1. "מיילדת אומרת לי בכניסתי לחדר לידה: 'אני לא מבינה למה את לא רוצה אפידורל? אין לך סיכוי לעשות לידה טבעית, פשוט לא יהיה לך כוח, ראיתי אלף כמוך'. מיותר לציין שבאותו רגע איבדתי את כל הביטחון שהיה בי ללדת כפי שרציתי, וכמובן שמצאתי את עצמי מתחננת לאפידורל".
2. "אחרי מספר נסיונות לאפידורל ממלמל לי: 'בפעם הבאה תבואי בלי הרבה שומן, ואני אצליח לעשות לך אפידורל כמו שצריך'. בשלב הזה נשברתי ובכיתי, ואני לא בנאדם שבוכה בקלות".
3. "בלידה השנייה שלי, המרדים אמר בעת נסיונות לתת אפידורל: 'אופס, נפלה לי המחט, אקח חדשה'. ומיד אחרי שהביא חדשה אמר: 'נו מה קורה לי, כמעט והזרקתי במקום הלא נכון'. ברגע שהמרדים אמר את שני המשפטים הללו הרגשתי שזהו, הלידה הזאת הולכת להיות פשוט סיוט, וככה היה. 22 שעות של סבל!! למילים יש כח, אלוהים ישמור!!".
4. "אחרי 17 שעות של צירים התחילו לאיים עלי בואקום, הרופא נכנס כל כמה דקות ואמר 'אם לא תתאמצי נצטרך לעשות ואקום', והמיילדת אמרה לי כל הזמן שאני לא מתאמצת מספיק... ברור שזה רק הלחיץ אותי וגרם לי ללחוץ כל כך חזק (במשך 4 שעות!) באופן שנגרם לי נזק בהמשך (זזה לי עצם הזנב...). בדיעבד הסתבר שהבעיה לא הייתה בי. הם לא עשו אולטרסאונד ולכן לא ראו שחבל הטבור היה כרוך לקטנטונת סביב הצוואר פעמיים ולכן היא לא יצאה וגם הגיעה לסכנת חיים".
5. "רופא שתפר אותי בסוף אמר: 'למה את קופצת? ככה אני לא יכול, את רצית לידה טבעית לגמרי, אז מה את מפחדת מהזריקה הזו? אם תמשיכי ככה אני מכניס אותך לחדר ניתוח ישר עכשיו בהרדמה מלאה. רצית טבעי לא? וגם לא תראי את הבת שלך במשך הרבה זמן'. החוויה שלי היתה כל כך טובה מכל הלידה למה הוא היה חייב להרוס לי אותה?".
6. "הלידה השנייה שלי הייתה לידת בזק, לידת בית לא מתוכננת, ואחריה הגעתי והכניסו אותנו לחדר לידה כי השליה עוד לא יצאה. אחות שמשהו לא נראה לה בטכניקת ההנקה שלי אמרה לי: 'נו מה, אם את כזאת אמא אדמה את אמורה לדעת איך עושים את זה, לא?' בדרך כלל אמא אדמה לא היה נחשב בעיני לביטוי מעליב, אבל היא התייחסה לזה שילדתי בבית, כשזה בכלל לא היה בכוונה, וגם אם כן - מיותר מצידה, היא הצליחה איכשהו להטעין את הביטוי הזה בהמון בוז".
7. "בלידה הראשונה, לאחר שהאפידורל התיש אותי והתקשתי עם הלחיצות, צעק עלי הרופא שהוזעק למקום: 'אם לא תילחצי עכשיו, אין לך ילדה!', מה שרק שיתק אותי לחלוטין והפסקתי ללחוץ. שותקתי ממש. הילדה יצאה לאחר ששני רופאים אחרים התיישבו לי על הבטן. כמובן, שלאחר מכן הרגשתי שנכשלתי. לאחר הלידה אפילו התנצלתי על כך שלא עמדתי בציפיות. בדיעבד, אני כועסת על עצמי שהתנצלתי".
8. "בלידה השנייה, שהיתה בקיסרי, כשהתעוררתי מההרדמה המלאה והאחות שאלה אותי איך אני מרגישה, מלמלתי 'כואב לי, כואב לי'. האחות הרחמנייה נהמה בתגובה: 'שמעתי אותך בפעם הראשונה, תפסיקי להתלונן!'. אני מתביישת לומר ששתקתי וסבלתי בשקט עד שהיא הואילה בטובה להזריק לי משכך כאבים".
9. "כשהגעתי למיון, עם דימום מסיבי, אמרתי לרופא שם שזהו הריון שלישי ואין לי ילדים. התגובה שלו הייתה: 'אם שני הריונות לא הצליחו למה בכלל נכנסת להריון, יש כאלה שלא צריכות להיות אימא'".
10. "כאב לי, קראתי למיילדת, התחננתי שיבואו לתת לי אפידורל. צילצלתי בפעמון והגיעה מישהי אחרת, עם פרצוף זעוף שאמרה: 'גברת, המיילדת שלך עסוקה, אני מבינה שכואב לך, לכולן כאן כואב תמתיני בסבלנות עד שהמרדים יגיע, כבר קראנו לו'. מאותו רגע כבר סבלתי בשקט, התכווצתי במיטה ללא יכולת לזוז מרוב כאב. פחדתי שאם אגיד משהו נוסף יתייחסו אליי כאל מי שמתמרדת ואז לא יגיעו לעזור לי בכלל."
רוצים לעזור? חיתמו על העצומה והפיצו