כשהופכים להורים חדשים, כל קשת הרגשות מתעצמת פי מיליון. אוהבים יותר, אשמים יותר ובעיקר: חוששים יותר. הפחדים שנלווים לראשית ההורות הם טבעיים: איך לקלח, איך להחזיק, ומה אם אנחנו לא מבינים מתי הוא בוכה מרעב ומתי מעייפות? אבל בדיוק כמו שתחושת הדכדוך הקטנה יכולה להפוך לדיכאון רציני, לפעמים הפחדים יכולים להוביל לחרדות קשות, ולגרום לאם לפתח תסמונת חרדתית-כפייתית.
"החרדות מובילות לביצוע פעולות לא הגיוניות"
חוקרים באוניברסיטת מיאמי שבפלורידה החליטו לבחון מקרוב את הופעת התסמונת החרדתית-כפייתית בקרב אמהות טריות. "כהורה, זה נורמלי לדאוג ולעשות הכל כדי לוודא שהילדים שלך בטוחים", אומרת קיארה טמפינו, אחת החוקרות שהשתתפו במחקר. "הבעיה מתחילה כשהרצון להבטיח את שלומו של הילד הופך למוגזם, ושולח את ההורה לבצע פעולות לא הגיוניות, או לבצע פעולות נורמליות מספר לא הגיוני של פעמים".
החוקרים, שניסו לבדוק מה מאפיין את התסמונת וכיצד יהיה אפשר למנוע אותה, מצאו שאחד מהתסמינים שלה הוא הנסיון לשלוט במחשבות טורדניות ובחרדות פן יקרה משהו רע לתינוק באמצעות טקסים ופעולות אובססיביות.
בעוד ששטיפת הבקבוק והרתחתו, למשל, היא פעולה הגיונית, אמא שמפתחת חרדה לא רציונלית שהתינוק יחלה ממגע עם חיידקים יכולה לבלות שעות בקרצוף מאסיבי של הבקבוק, ולהזניח פעולות חיוניות אחרות, כמו האכלת התינוק מהבקבוק הנקי.
דוגמה אחרת היא חרדה מהחלפת חיתול או הפחד להפיל את התינוק. חרדות כאלה יכולות למנוע מאותן אמהות מלהרים את התינוק במשך ימים שלמים וגורמות נזק משמעותי להיקשרות ביניהם ולתחושת הביטחון שלו. פעולות מעין אלה, יכולות לגזול גם חלק ניכר מהיום ולפגוע משמעותית בתפקוד האמהי.
החוקרים: "הסברים על התופעה לפני הלידה -המפתח להפחתתה"
במסגרת המחקר, נבדקו 71 אמהות שסבלו בעברן מחרדות שונות. חלקן נשלחו לקורס הכנה ללידה סטנדרטי, וחלקן לקורס הכנה ללידה שהוכן במיוחד עבורן, וכלל הסברים על התסמונת ודרכי התמודדות אפשריות. האמהות עברו ביקורת חודש, שלושה חודשים וחצי שנה לאחר שילדו, כדי לבדוק את מצבן הנפשי.
באופן מובהק, אמהות שקיבלו הדרכה מוקדמת באשר להתמודדות עם המחשבות הטורדניות פיתחו פחות הפרעות התנהגותיות, ותפקדו טוב יותר. בדיוק כמו בדיכאון אחרי לידה, המפתח לריפוי ומניעה הוא מודעות של האישה ושל הסביבה, "מודעות שעדיין לוקה בחסר בכל הקשור לתסמונת", כדברי טמפינו.
אך בעוד שדיכאון אחרי לידה הוא תופעה מוכרת, שאנשים כבר למדו לזהות ולהתריע מפניה, תסמונת ההתנהגות האובססיבית-חרדתית אחרי לידה היא פחות מוכרת, ויכולה להיות מזיקה מאוד הן עבור האם והן עבור התינוק, במיוחד אם היא לא מטופלת.
"התנהגות אובססיבית לאחר לידה מופיעה בקרב תשעה אחוזים מהיולדות, בדרגות חומרה שונות. הדרגה החמורה ביותר, שכמעט לא מאפשרת תפקוד מעבר לפעולות האובססיביות שמכתיבה התסמונת, מופיעה אצל כשני אחוזים בלבד. אמנם אין דרך ממשית לנבא מי תסבול מהתסמונת, אולם מצאנו שנשים שסבלו מתסמונת חרדתית-כפייתית לפני ההריון פגיעות יותר להשפעתה של התסמונת אחרי הלידה", מספרת טמפינו.
הרופאים: "התופעה מחייבת עזרה רפואית"
"נשים על פי רוב חרדתיות יותר מגברים. בנוסף, גם לשטף ההורמונלי של ההריון והלידה יש אפקט שיכול לעודד את התפתחות התסמונת", אומר ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל.
"היבט נוסף הוא ההקשר התרבותי-חברתי. בארץ, לדוגמא, זה נחשב כמעט לא בסדר לא להיות חרדתי. ועדיין, יש גבול תפקודי מסוים, שכאשר חוצים אותו ברור שמדובר בחרדות של ממש ולא בחששות נורמליים. אנשים חרדתיים לא רק מפחדים, הם מפחדים שאם יפסיקו לפחד יקרה משהו נורא, וזה ממש משתלט להם על החיים".
לדברי ד"ר טל, כאשר החרדות והמעשים האובסיסיביים מפריעים לתפקוד, או גוזלים אנרגיה נפשית מהאם, אין מנוס מלטפל בהם. הפתרון, לדבריו, תלוי בדרגת החומרה. "כאשר החרדות קשות ומתישות את האישה, לא בטוח שיהיו לה מספיק אנרגיות לטפל בעצמה לבד או באמצעות טיפול פסיכולוגי, ולכן יש מקום לטיפול בתרופות (כמו ציפרלקס). מי שבמצב מעט יציב יותר, יכולה להיעזר בטיפול קוגניטיבי התנהגותי, בהיפנוזה או בביו-פידבק".